תלונה ללשכת עורכי הדין נגד עו"ד יעל הס אגף הרווחה ירושלים בגין שיבושים ומניפולציות בהליך מינוי אפוטרופוס לאישה

מניפולציות של עו"ד ופקידי רווחה למינוי אפוטרופוס לקשישים במחטף הנו דבר מקובל ברשויות הרווחה. הסיבה לכך הוא רכושם של אותם קשישים, ותאוות הבצע של גורמי רווחה ותאגידי אפוטרופסות מושחתים.

 דוגמא לכך ראינו בלשכת הרווחה תל אביב נגד הקשישה שרה כהן שנרדפה באובססיביות ע"י פקידי סעד מושחתים ומינו באמצעות שופטת שניה את העובדת הסוציאלית ירדנה נילמן יקירת בתי משפט לענייני משפחה כאפוטרופוסית על הקשישה, בעוד בנה הוא האפוטרופוס מהשופטת הראשונה. העובדים הסוציאליים פרצו לביתה של שרה בליל הסדר ולקחו אותה בכפייה לבית אבות במקום חסוי מבלי שנמסר לבנה על מקום הימצאה, הולעטה בסמים פסיכיאטריים, ביתה ורכושה עוקלו לעו"סית נילמן. לימים האפוטרופסית עובדת סוציאלית ירדנה נילמן הורשעה כי גנבה 7.2 מיליון שקל מ-20 חסויים להם שימשה כאפוטרופוס, נדונה ב- 06.01.2011 ל-7.5 שנות מאסר בפועל. נילמן הורשעה בעבירות רבות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.

מרץ 2012 - מדובר בעו"ד יעל הס מלשכת הרווחה ירושלים שהגישה בקשה לבית משפט לענייני משפחה למינוי אפוטרופוס לאימו של ע', ללא נוכחותו ונוכחות אימו, למרות שמתנהל הליך שיפוטי למינוי אפוטרופוס. הבקשה הוגשה בפני שופט אחר. עו"ד יעל הס לא צרפה לבקשה מסמכים משפטיים חשובים כגון כדות משפטית על רצונה של האם כי בנה ע' יהיה האפוטרופוס ועוד, כדי לשבש את ההליך השיפוטי החדש שיזמה ולסנדל מינוי הבן ע' לאפוטרופוס על אימו.

השיבושים והנזקים שגרמה עו"ד יעל הס בהליך מינוי אפוטרופוס חיצוני הביא לכך שהבן ע' יכל לראות את אימו רק בהסדרי ראיה שקבע האפוטרופוס החיצוני מה שהביא להתדרדרות במצבה ואישפוזה בבית חולים. אימו של ע' איבדה יכולות קוגנטיביות כגון יכולת דיבור והליכה. 
עו"ד יעל הס מלשכת הרווחה ירושלים ועוזריה היבלו בפיהם דברי בלע נגד הבן בתסקירים רוויים דברי רמיה כדי שלא יוכל להיות אפוטרופוס לאימו.

להלן מכתב התלונה ששלח הבן ע' ללשכת עורכי הדין על המניפולציות של עו"ד יעל הס

פלייליסט - מדיניות רוווחה דורסנית ומתעללת בקשישים  


קישורים

אפוטרופוסית יקירת רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה: עו"ד, עו"ס ירדנה נילמן - סיפור על אהבה ועושק

בסיפורה של הקשישה שרה כהן, פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב רודפות אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” (סמים פסיכיאטריים) שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה מושחתים אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. פקידי הסעד אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ”לטפל” בה ללא הפרעה. ביתה של שרה הולאם לטיפול האפוטרופסית ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים.

כיצד נראים חיי האפוטרופסית, יקירת בית משפט לענייני משפחה, שנתן בה אמון מלא על גבם של החוסים. ירדנה נילמן עובדת סוציאלית ועו"ד הורשעה באוקטובר 2010 - מן העבר השני של הקשישים האומללים הכלואים והמולעטים בסמים פסיכיאטריים.

הכתבה סיפור על אהבה ועושק , יגאל סרנה , ידיעות אחרונות , 7 ימים , אוגוסט 2010
סיפור על אהבה ועושק - ירדנה נילמן
בעת שאני מתכופף להציץ בתכנית האדריכל ל"בית פרטי. משפחת שאול. פוריה עילית" שמוטלת על רצפת הסלון הריק, מתעופפות בבהלה כמה יונים שמקננות בתקרת החדר. הדיירות היחידות בשש מאות מטרים מרובעים של פאר בזלת ושייש ופרקט. מרתף גדול, קומת קרקע, קומה שניה, בריכה, ג'קוזי, צימרים. זו הרגשה מוזרה לעמוד בלב הארמון הזה שאת פירוט חשבונות בנייתו כבר קראתי קודם לכן בתיקים שיוגשו לבית המשפט. בית חלומות שכל אריח אמבטיה, כל פיסת מוזאיקה כחולה על שפת הבריכה או פס מעקה מסולסל, באו לכאורה מכספי חסויים זקנים חסרי אונים. מדירות שנמכרו, מחשבונות בנק שרוקנו. הכל זולת משכנתא שלקחה גרושת בעל הבית וכסף שלקח הוא עצמו בלחיצת יד, בלי חתימה ובלי ריבית, מבחורה שעבדה איתו.
לעיתים רחוקות אתה יכול לעמוד כך ולדעת כי על גזל טהור אתה ניצב. שכך נראית וילת חלומות שנבנתה מסיוטים. מאותו סיוט של אדם זקן שחרד כי יום אחד יעלם כל רכושו והוא ישאר ערום ועריה בעולם. זה בית יפה. וילה לדוגמא. קירות בזלת שחורה וטיח כתום, שיש מדרגות ורצפות עץ. כקונכיה כחולה בלב הבית בריכה שטרם הושלם ציפויה. הג'קוזי כמעט מוכן. על הגג כבר הותקנו מזגני הענק. מישהו שאני מכיר כעת היטב מתוך חומרי העדויות, חלם על הבית הזה ובאמצע שנות האלפיים גם גילה איך יקים אותו. מצא מכרה זהב עשוי דם ויזע של אחרים.
אני יוצא לגזוזטרה הגדולה של חדר השינה העצום מעל הבריכה. אפשר לזרוק מפה מגבת לג'קוזי. דלת המוסך פתוחה אל חצר מרוצפת בה ננטעו כבר צמחים ויבשו. הדונם שלם ומוכן לבוניו שלא יגיעו לעולם. מעקי הבית מסולסלים, מעשה מתכת יפהפה. דלת כניסה ענקית. בית שודדים. כשאני נע עתה בין החדרים העצומים, אני מבריח שוב יונים שמצאו מקלט בין התקרות הכפולות. הן מעופפות מהבית המקולל ושבות אליו.
פלייליסט - אפוטרופוסית יקירת ביתי משפט לענייני משפחה - עובדת סוציאלית עו"ד ירדנה נילמן

.
בלב הסיפור המצמרר הזה על הבית, הגזילה ושוד- החלשים וכל מה שיתגלגל מעתה באולמו של השופט גורפינקל במחוזי תל אביב, נמצא זוג. אשה וגבר. נאהבים. עורכת דין מוכרת מתל אביב, כבת שישים, מלח הארץ, דור שביעי, חברון, אינטל, צפון תל אביב, עבר נקי, יקירת בית המשפט למשפחה שנתן בה אמון מלא, ושותפה לעסק, בחור כבן 36 מטבריה, בעל ספרית די וי די ומשחטה, ביישן למראה ורב קסם שהיה מחובר לאנשי שוק אפור בצפון. ברדיוס רחב יותר סביב זוג הנאהבים, התקיים המעגל של אשתו, בתו, שני ילדיה, חבריו, שותפו, צוות עובדים ותחתיהם כ120 חסרי אונים. חלשי החברה. חוסים תחת אפוטרופסם ונתונים למרותם וחסדם. זקנים, מפגרים וחולים.
זו מפת השחקנים במחזה הזה, אך מה שחשוב בו יותר משני גיבוריו הראשיים, זה שניתן לזהות בו, כמו במפת מבצע צבאי, את דרך הפעולה של איש שוק אפור ואת הדרך שבה מזוהה אוצר או מטמון חוקי ונשלחת זרוע יניקה של תמנון, זדונית וחפה מחמלה, נצמדת בעזרת מקורב לאוצרו של חסר האונים ויונקת אותו עד היעלמו.
יש בסיפור הזה גם רגע מזוקק אחד שבו, במבט לאחור, יכולה העין להבחין איך הכל מתחיל.
העזרה: בחור עם לב זהב
הכל התחיל במה שנראה כמעשה טוב של בחור צפוני חם עם לב זהב. בשנת 2005 בא בחור בשם ג'ואי, איש צעיר, עולה חדש בודד, בקושי מדבר עברית, לספריית די. וי. די. בטבריה. הגיע להחליף סרט וסיפר לבעלים שנראה קשוב מאד, כי משרד אפוטרופסים בשם דורי דורות שמטפל באמא שלו, בוזז כנראה את כספה. ג'ואי לא ידע מה לעשות מול עורכי הדין. ושוקי (יהושע) שאול, גבר גבה קומה, כבד מאד, עם חיוך חם, האזין רוב קשב ואמר: "אני אעזור לך". לקח ממנו את מספר הטלפון של עורכת דין בשם ירדנה נילמן ומיד התקשר אליה.
"התקשרתי ואמרתי לה: מדבר שוקי מטבריה, עומד לידי ג'ואי שגנבו לאמא שלו את הכסף". סיפר שוקי בחקירתו. ירדנה צחקה. "אתם מוזמנים לבוא אלי ולספר הכל", אמרה. כך החל סיפור האהבה או ההונאה, הגזל או הרומן, איך שתקראו לזה, בין עורכת הדין התל אביבית, אוצרת האמנות, הכריזמטית בת ה- 57 בעת ההיא לבין בעל ספרית הדי וי די שוקי בן 31 אז. ג'ואי ושוקי הגיעו ישר לדירה- משרד של נילמן ברחוב ארבע ארצות בתל אביב. הצפון הישן והיפה. קרוב מאד למה שהיה משטרת דיזנגוף. "הערצתי אותה", אמר שוקי לחוקרו שיתהה כעבור שנים מה לו ולאשה הזאת. "היא היתה עורכת דין צעירה ברוחה. מצליחה. היא מתל אביב ואני מפה. פתחה לי את העיניים. הראתה לי עולם שלא הכרתי כי גדלתי בטבריה".
מיד, כבר בדירה ההיא שעוקלה לפני מספר חודשים, בפגישה הראשונה, הציעה נילמן לשוקי שאול להצטרף אליה לעבודה, לדאוג לג'ואי.
אני תוהה כעת – האם זיהו מיד שוקי וירדנה זה את זו באותו חוש ריח חד של טורפים? האם כבר אז, כשבא עם ג'ואי לירדנה, קלט שוקי בת ברית חשאית ואת כל מה שיחבר אותם מאותו זמן למשך שלוש שנים אינטנסיביות של פעולה גלויה וחשאית, רומן סוער, ביזה לכאורה, ואף שפה סודית מלאה רמזים שרק שניהם הבינו, בה התכתבו באי -מילים שנתפסו?
"בדיעבד", תגיד לי ירדנה נילמן עתה, "נראה לי כי כבר אז הריח כסף".
ואת, מתי את החלטת פעם ראשונה לגנוב? שאל אותה החוקר משטרתי לפני. היא לא ענתה. אני תוהה האם כבר אז באותה פגישה ראשונה בארבע ארצות קלטו שניהם את הזדמנות הפז המרהיבה שיצרה עבורם מדינת ההפרטה, לשים ידם לא רק על כספה של אמו של ג'ואי, אלא על כל שאר החסויים שמאותו זמן בו פגשה את שוקי, החלה נילמן לקבץ בבתי משפט בכל מקום כדי להקים את תאגיד האפוטרופסות הפרטי שלה- שלהם. או שירדנה, מתאהבת מהירה, פשוט נפלה בשביו? היא כבר היתה בעסקי זקנים, אביה מוריס דעך בבית אבות עלוב והיא הקימה בעצמה בית אבות קטן אליו העבירה אותו. התחום היה מוכר לה. הרפתקאת בית האבות ההוא התברר לי מבדיקה, הסתימה רע. המקום קרס, וגבר בשם י. בו התאהבה אותו זמן רוקן אותה כספית.
בסוף אותה שנה כבר נסעו ירדנה ושוקי יחד לחו"ל. נשארו צילומים מאושרים ממסע למיאמי ביץ. הם גרו שם גם אצל חברתה א. ובעלה. ע"פ החברה א. – שלא אהבה את שוקי ממבט ראשון וראתה בו כריש שוק אפור שחברתה הטובה ירדני נפלה בשביו כפי שנפלה כבר קודם לכן עם גברים לא ראויים – היה שוקי מגיח למסעות קניות מהם שב עם שלל בגדים בערך של אלפי דולרים. כך החלו ב3 השנים הבאות עד לכידתם, מסע בזבוזים והוצאות עצום שכל פרטיו מתועדים בדפי החקירות מול עמודת המקורות הכספיים, שכולם חשבונות של חסויים. זה מול זה. אופנוע ים, וילה, אמסטרדם, ארה"ב, משקפיים בעשרת אלפים, מחלקה ראשונה, ב. מ. וו. וכו'. כל אלה מול זקנה סנילית עם שתי דירות, פגוע ראש עם חשבון בנק, מפגר עם מטבע זר.
כך עזבה נילמן ב2005 את תאגיד האפוטרופסות "דורי דורות" בו עבדה ושפעולתו השתבשה עקב חקירה, ובינואר 2006 הקימה עם שוקי כמין מבנה מושלם של קומבינה, שתי חברות מחוברות. אחת לה, ואחת לו: ירדנה נילמן שירותי אפוטרופסות בע"מ ו-א.י.ש. סיוע, שירותים ואחזקה בע"מ, שנוהל לכאורה ע"י מירב לוי זית.
תוך זמן מה כבר הפקיד בית המשפט למשפחה בידיהם הנאמנות כ- 120 חוסים על רכושם ודירותיהם. אוצר גדול. שוק חופשי בזקנים.
רק דרך כספומטים משכו השניים ע"פ החשדות 808,512 שח.
נילמן ישבה ברחוב ארבע ארצות 28 ושוקי במשרד סמוך מאד ברחוב מהר"ל 10 היוקרתי. לא זזו זה בלי זו. היא גרושה והוא נשוי ואחר כך גרוש לכאורה מאשה פלוס ילדה בטבריה. חי בין הצפון, משפחתו שם, אחיו, חבריו- שותפיו הצפוניים אליהם יזרים כל הזמן הון, לבין תל אביב, בית אהובתו, וזירת הפעולה והשאיבה של הכסף. "תמיד היה משהו מוזר בעיני במשרד", אמרה לי עובדת, "לא הבנתי אם שוקי הוא כולבויניק פשוט כפי שנאמר לנו או המנכ"ל. לפעמים התבלבלת, מי הוא מי בעסק הזה? אבל לא שאלתי". הרוע חי תמיד מן השתיקה של הטובים.
כלא
כבר ארבעה חודשים מאז מעצרה השני יושבת עורכת הדין נילמן באגף סביון של כלא נוה תרצה. אגף נקי מסמים. בת 62 כיום, בעלת תואר בעבודה סוציאלית, משפטים והתמחות באמנות. אשה בעלת טעם טוב, יקר לפעמים, שע"פ כתב האישום בזזה עם שותפה 7,256,377.70 ש"ח מכ- 20 חוסים, מחולי נפש ועד תשושי נפש. רובם כבני שמונים. כיום היא טוענת באזני כי, נקיה מרבב עד אז, הלכה שבי אחרי אהבה מעוורת. נשבתה בקסמו של "נוכל מקסים". שוקי שבה את לב כל הסובבים אותו, יצר אמון. בחור מבריק. הוא הקיף אותי באהבה ותמך בי בכל רגע שהייתי זקוקה לו". קרוב משפחה שלה אמר לי כי "ירדני השתנתה מאד אחרי שננטשה. היא נסעה לעבוד באינטל אירלנד וכששבה, עברה משבר משפחתי קשה, ננטשה ומאז נסחפה אחרי גברים לא ראויים שישקמו את גאוותה… היא מהנשים שמאבדות לגמרי את הראש כשהן מתאהבות".
היא נעצרה בנתב"ג עם שובה ממסתורה בגואטמלה בו ישבה למעלה משנה. עובדת שם במלון מקומי ובמסעדה שהכירה מטיול של בתה. מחשש בריחה היא עצורה כעת עד תום התהליכים. כשנעצרה באביב האחרון תוארה כמפלצת, חומסת זקנים ונכים. עוררה זעם ונעלמה בכלא. הפרופיל שלה מתאים יותר לכתבה משבחת בכתב עת כלכלי מאשר לאסירה שנואה: צברית דור שביעי שנולדה בתל אביב בשנה של מלחמת השחרור, שאמה וסבתה ילידות הישוב היהודי בחברון. אשת פסיכולוג בעבר, אם לשני ילדים מוצלחים ועורכת דין משגשגת. בכלא היא דמות מרכזית, פרקליטת העצירות, יועצת, מטפלת, ידה בכל. יושבת עם שלושת החשודות ברצח ילדיהן כולל מארי פיזאם וגם עם אתי אלון מרוקנת הבנק.
אתן מדברות על מה שעשיתן?
"לא. כשאתה יושב בכלא עם הנשים האלה, שאלת המעשה שהביא אותנו לשם אינה עולה. מה שעולה זה רק הענין האישי. ברור שכולנו נמצאות שם כי מעדנו". היא אומרת. מלאת התלהבות מכל פעילותה שם. קשרים, ידידות, עזרה. טיפול בילדי אסירות. סוג כמעט נוצרי של ריצוי חטא, כפרה של חוטא שבא בשמחה על עונשו.
היא מיודדת עם אתי אלון. יש דימיון בין המיקרים שלהן. בשניהם ניתן לזהות כרוניקה של השתלטות עברינית ואנשי שוק אפור על מקור כספים חוקי שנח לו בבנק או תחת אפוטרופסות, מוגן לכאורה, ובעצם פרוץ בהעדר פיקוח של ממש או בשל שיתוף פעולה של אנשים מבפנים.
נילמן ואלון ישבו בתוקף תפקיד חוקי ומוסדר, נקיות לכאורה מרבב, על ברז או על כספת, בנק ותאגיד חסויים, וגבר קרוב ותקיף, רב השפעה עליהן, אח או מאהב – פעל איתן או הפעיל אותן והזרים את הכסף בהליך חשאי פלילי ובעזרתן המלאה אל שקיו של שוק אפור שבלע הכל ולא נודע כי בא אל קרבו. כספי אלון הזינו ארגוני פשיעה מפה ועד ארה"ב.
נילמן ישבה על כסף רב מכיון שהמדינה החליטה במסגרת מהלך הפרטה ענקי להעביר גם את האפוטרופסות על חסרי האונים לידיים פרטיות. הצעד הזה לווה במהלך נפשי חברתי שבו הפכה החמדנות מחטא למעלה. מאז הכל פתוח. סוג של סדום. אני תוהה בכמה מקומות דומים מתרחש ברגע זה מצב דומה של הפקרת החלש לחסדו של החמדן.
- את לא חשה חצויה? מצד אחד קיימת אורח חיים נורמטיבי רוב שנותיך, הפגנת מסירות רבה לחסויים ומצד שני הביזה הזאת מאז 2006.
אני לא מרגישה חצויה, אלא כמי שעשתה טעות גדולה בכך שנתתי אמון מלא ועיוור בשוקי. המצפון מיסר אותי יומם ולילה מאז.
- זו היתה אהבה מעוורת או חמדנות משותפת?
כנראה שבמקרה שלי זו אהבה. מעולם לא חטאתי עד ההיכרות עם שוקי. והשאלה הגדולה שאני מתעסקת בה בתוכי מאז הבריחה לגואטמלה היא כיצד עברתי על כל הקודים המוסריים והמצפוניים שלי. אני חשה כעת הקלה גדולה. ריצוי העונש הוא הדבר לשמו חזרתי. יש לתת את הדין על טעויות כאלה".
עם זאת היא מנסה עתה לגולל חלק ניכר מן האשמה על שותפה, שוקי, ששוב אינו יכול להשיב. לטעון כי הכסף עבר אליו כדי להיות מושקע בשוק האפור ולשוב לחוסים, כאילו היה השוק האפור בית השקעות סולידי. ע"פ החלטה תקדימית בעליון, הצליח עורך דינה, אבי כהן, פרקליט פרטי מוכר שמייצג אותה בשל חסרון הכיס שלה כפרקליט ציבורי, לקבל מידע על עברו של שוקי שאול. שופט בית המשפט עליון הנדל הכיר בכך כי מעשיו ועברו של שוקי שאול רלוונטיים למשפט על אף העדרו המעציב.
בטבריה: חי באחיזת עיניים
הגבר הבישן שבו התאהבה ירדנה נילמן באותו יום גורלי, מוכר היטב בשכונה ד' על ההר של טבריה. כשאני בא לשכונת אגוז השיכונית, עם השוק הגדול, בתי הכנסת הקטנים וחנות העורך דין, כולם מכירים את שוקי שאול ומכוונים אותי לדירה בה היה רשום במשטרה: אגוז 1116 ב. זהו בלוק גדול ורב כניסות ובו בקומה הראשונה מעל עמודים וחצר שוממה, הדירה שבה חי כיום אחיו. מכירים אותו בבית הכנסת שבו אומרים קינות על ט' באב, במכולת וברחוב. מכירים גם את אשתו. שביל עפר מוביל לבית הוריה של שולמית ערוסי שאול אם בתו ואחר כך גרושתו. "התגרשתם על הנייר", אמר לו החוקר, "רק בשביל ההוצאה לפועל". אני שואל את האח על שוקי ומעשיו. "אין לי שמץ של מושג על מעשיו, על ירדנה או על התאונה", אומר לי האח. "לא אדבר על אחי עם איש".
לפעמים נדמים כל פרטי חייו של שוקי שאול כמין קומבינה מאחזת עיניים שנועדה להסתיר, לחמוק. לכסות. בכתובת שמסר גר רק אחיו. בכתובת אשתו גרים הוריה. הוילה לא נרשמה על שמו. היו לו כמה שמות. העסקים המצליחים שלו תמיד הפסידו ובלעו כספי אחרים. הלוואות לקח בלי לרשום. נחלה בה רצה עברה לרשותו. זרם הכסף הבזוז זרם לאי שם, למקום בלי שם, לאנשים בלי פנים.
בשכונת אגוז העניה הוא היה מאותם נערים שהגשימו חלום על עושר ושבים לימים עם רכבי יוקרה גדולים, מואפלי חלונות מזן האמר, ב. מ. וו. או לקסוס. לא ברור במה הם עוסקים, אך יש יראה מהם. אחד מ- "הטיפוסים האלה", כמו שאומרת דמות ב"אלה תולדות" של אלזה מורנטה, "שרוצים להפוך את הכל לחשבון. להוסיף, להחסיר, להכפיל וכל זה כדי שיצא להם בסוף אפס!!!"
הנה בתיק החקירה, סכום של 17,900 ש"ח ששולם עבור עגינתה של היכטה שבשימושו של שוקי שאול במלון גלי כנרת. או 40 אלף שח לטיול משפחתי. 70 אלף שח לאופנוע ים. 6,000 לספא מפנק. הכל ע"פ החשד מחשבונות החסויים. הנה 400 אלף ש"ח שהוזרמו מחברת א.י.ש. הישר למשחטת כוכב הצפון הכושלת בכפר מרר, בה היה שוקי שותף עם חבר ורע, נער שעשועים צפוני מוכר היטב, בעל דירות ונכסים, מפזר כספים גדול ומקושר היטב לשוק האפור. המשחטה בלעה הון: כמיליון ושבע מאות אלף ש"ח. מי שמחפש את מסלול הכסף ינסה להגיע אליה. אך היא פגה, נעלמה.
שוקי הפך גם לאבי קיס כשפרסם ע"פ החקירה תחת השם הבדוי הזה מודעות במקומונים צפוניים כדי לחפש נערות ליווי לעבודה וכן לפרסם מכונים. לפעמים נע בין השמות כמו בין הכתובות. בצפון היה איש עסקים מפוקפק, חומק מנושים ונעקצים, ובתל אביב היה כלבויניק בעל לב זהב שהעסיק גם את אביו בתיקונים, והיה גם מנהל הכספים לא רשמי, מורשה כל החתימות, בעל צ'קים פתוחים וכרטיסי האשראי של העסק והחסוים, של כל אלו שהוצאו מחסות עצמם ומשפחתם והופקדו ע"פ הוראת שופט בידי ירדנה ושוקי. או ע"פ לשון החוק היבש: "חסוי, בהתאם לדין, הינו מי אשר מחמת חולי נפש, או לקות שכלית או קטינות, אינו יכול לדאוג לעניניו ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו…האפוטרופוס הממונה חייב לדאוג לטובתו של החסוי ולנהל את עניניו ביושר, במסירות, בנאמנות ותוך שמירה על כבודו".
הנפילה: אין לה משקפיים
כשנפלו השניים מקץ שלוש שנים סוערות וגדושות ריגושים, נפלו יחד אבל ברחו לחוד. ב- 2008 התעוררו חשדות אצל נציגי האפוטרופוס הכללי במהלך דיון בבימ"ש על מכירת נכס מקרקעין של חסויה. הדוחות הכספיים שצירפה עוה"ד לבקשתה העלו את החשד כי נכללו בהם הוצאות שלא כדין. חשדות אלה נבדקו ובין היתר נמצא כי באותו תיק נרכשו לחסויה משקפיים באלפי שקלים. בירור בבית האבות העלה כי החסויה כלל אינה מרכיבה משקפיים. החקירה העמיקה. תלונות הנעשקים פרצו החוצה בתכנית "שומר מסך" ועוררו זעם. שוקי נסע לארה"ב בסוף אוקטובר וכחודש אחריו נעלמה ירדנה לגואטמלה לה אין הסכם הסגרה עם ישראל. שוקי חזר אחרי חודש ונעצר. ירדנה נשארה שם עוד שנה ורבע. שוקי שלח לה לפעמים דולרים לשם.
"ירדנה לקחה לי את החיים", אמר שוקי בחקירתו. "אולי הוא הרס לי את החיים?" תהתה ירדנה. כשהראה לה החוקר את ההוצאות על אופנוע ים, מעגן ליאכטה, מודעות לחיפוש נערות ליווי ואף על הבטון לוילה בפוריה, אמרה נילמן "אני ממש נחנקת. תן לי להתאושש". כששבה מבריחתה החלה לשתף פעולה כמעט בהקלה עם חוקריה. יחד עברו על חשבונות, העברות, הוצאות ענק ושמות החסוים שאת כולם הכירה היטב. היא טיפלה בהם טוב גם ע"פ עדויות עובדים במשרד. חצויה. ליטפה ורוקנה. לחוקריה תיארה איך פעל ענין הכספים, איך "הועברו לחשבון א.י.ש. שהיה מין מסלקה", אמרה. "היינו זוג. שוקי ואני. הוא היה אחראי על צד השיפוצים וענינים טכניים של החסויים. והיתה לו יד חופשית בכסף. למה? "כי אהבתי אותו. הכל נעשה מרצוני הטוב והחופשי".
"אבל החרבת במו ידיך את העסק שלך?"
כל הזמן שהייתי בגואטמלה חשבתי איך עשיתי את הדבר הזה.
החוקר מציג בפניה כ720 אלף ש"ח הוצאות שלהם כבני זוג משך שלוש השנים הטובות. פינוקים. היא חשבה שהיקף שוד הכספים היה 2 עד 3 מיליון, לא עשרה או שבעה כמו שהגיעו בבדיקה המלאה. "אם הייתי יודעת את ההיקפים האלה, אולי הייתי חותכת ורידים". כשנחקר בנה אמיתי, שעל שמו נקנה אופנוע ים ואליו הועברו כספי תמיכה חודשיים, אמר לחוקר כי "אכן מערכת היחסים בין אמי לשוקי נראתה לי מוזרה מאד. שוקי הוא מקור כל הצרות. אמא גדולה עליו בכמה מידות. לפני שוקי היה לאמא חבר שגנב ממנה. כשהכרנו את שוקי הזהרנו אותה ממנו". גרושתו שולמית אמרה לי כי ידעה "על הכל רק מהחדשות. כרגע לא יכולה לדבר. אני לא מוציאה אנשים מהקבר". היא גרה בטבריה. הבית שבנה לה בפוריה ריק. ע"פ חוקרי המשטרה, חי שוקי שאול חיי אישות בשעתו גם איתה. גם עם ירדנה.
המפקד
באי-מייל אחד כתב שוקי לירדנה: "תשמרי על בארות המים שלנו תמיד מלאים פול". היתה להם השפה שלהם ומשפת המכתבים ברור מי המפקד. הכולבויניק הבישן ניהל כמעט הכל, פקד, הורה, ביצע. "הוא הוצג בפנינו במשרד כאיש הטוב שבא לעזור", אומרת לי עכשו י.ס. שעבדה זמן מה כבקרית במשרדי ירדנה ושוקי, עובדת מסורה שעברה בבתי חסויים תחת פיקודה של ירדנה. "היא היתה אשה מדהימה", אומרת ס. "אם היא מאחזת עינים אז היא גאונית. ביצעה את זה מושלם. עבד אצלה קאדר של אנשי מקצוע טובים. האוירה במשרד היתה מצוינת, חמה, ביתית. אוירה של אמון. ירדנה היתה בוסית טובה. לא לוחצת, עד שהגיע צורך בכסף לחסויים. אז פתאם לא היה. אשה זקנה, שידענו שיש לה שלוש דירות, לא היו כמה אלפי שקלים למכשיר שמיעה עבורה. זה שיגע אותי איך פתאם אין לה כסף, אבל לא חפרתי בזה. כשהכל התגלה, נדהמתי כי ירדנה היתה אשה מצחיקה וחכמה ובחקירה שלי שמרתי על לויאליות כי עדיין לא קלטתי כל מה שקרה שם".
- ושוקי שאול?
תעלומה. לא הבנתי איך הוא מתחבר לירדנה. נראה לי מוזר מאד. לא ידעתי שהם זוג אבל ראיתי כי המון דברים התרחשו אצלה בבית בארבע ארצות. נגמרה העבודה והם המשיכו אצלה. הוא היה בחור גבוה, בריא בשר, ביבי פייס. מתוק. כאילו בישן מאד. חיוך נורא טוב ובכל זאת היה שם משהו שלא היה לו הסבר. הוא הוגדר כשיפוצניק במשרד, אבל כשהיה בא, הקים אותה מהכסא שלה. מהר מאד בלט פער עצום בין מעמדו הרשמי למעמד האמיתי שלו. בעצם בוס. תמיד הביא למשרד כל מיני חברים שלו שהיו מין עבדים. שפוטים שלו, כאלה שנהגו עבורו כשהיה בשלילת רישיון".
"אחר כך, כשהכל התפוצץ, נראה לי מוזר שהוא ישב מעט בכלא. ברח לארה"ב כאילו לעבוד שם ולהחזיר כסף וחזר ונכלא ודי מהר יצא לחופשי כשהיא היתה בגואטמלה. לפני ארבעה חודשים, כשירדנה חזרה ומיד נעצרה וחודשה החקירה, קבעו החוקרים עימות בין שוקי לבין מירב מהמשרד. מירב הגיעה למשטרה ביום חמישי ה-4 למרץ. והוא לא בא. נעלם. המשטרה אמרה שזו ארץ קטנה, אין לאן לברוח, יתפס מהר. אחרי יומיים קרה מה שקרה. היו המון דיבורים מה בעצם קרה לו. עד היום חושדים אצלנו שאולי נעשה משהו כדי להשתיק".
התאונה
זהו כביש חשוך, משובש לפעמים בשל שטפונות ורכב הב. מ. וו. 530 הגיע לקטע הזה של כביש 90 במהירות מסחררת. עדים ראוהו עוקף בדרך, אך איש לא ראה את התאונה שהתרחשה מעל בתי המלון של ים המלח, קרוב לאחת עשרה בלילה של ה-6 למרץ, בזמן שהכל ריק ואפל. הם הגיעו מדרום לצפון, שני גברים בשנות השלושים שלהם ואשה בת גילם שישבה מאחור. כולם שתויים. לא חגורים. זהו דגם יקר, רכב של טון וחצי, שש בוכנות, מגיע ל245 קמש. מאיץ למאה קמש בשבע שניות. שמונה כריות אויר, מנגנון בקרת יציבות, סייען בלימה, חיישן גשם וציון ארבעה כוכבים במבחן ריסוק.
נראה שהיו שתויים – זחוחים. אולי כדי לשכוח. אחד מהם התעלם מהזמנה משטרתית, אך ידע כי מעצרו קרוב. זה היה מוצ"ש, ואולי כבר מחר יעצר, יחקר שוב, יעומת, ישב. האחר היה חברו הטוב, לפעמים שותף. הם באו מאילת שם בילו ורכשו את הרכב מבחור אילתי, טרם העברת בעלות. שנת יצור 2008 מחירון 280,000. היה איתם ברכב סכום כסף גדול נוסף.
לכודים במהירות ובמוסיקה כמין בועה מבודדת, חשו פתאם משיכת הגה חזקה מאד, אבדן שליטה, צמיג ימין אחורי התפוצץ כנראה בשל מהירות שתויה ובור באספלט הכביש. ה- 530 הסתחרר וירד לשוליים הרכים, הנהג, נעזר ברכב האמין, השיבו לכביש. מאוחר מדי. הרכב התהפך מספר פעמים ונחת על חרטומו. מעצמת הפגיעה נפתחו הדלתות ושלושת הנוסעים הועפו, נחבטו במעקה בטיחות, באספלט. כל השלושה נהרגו במקום.
כשהצלם חיים הורנשטיין הגיע לזירה על אופנועו, כבר היו הגופות מכוסות. רחוקות זו מזו. הוא זוכר שהאשה שכבה על הכביש. גבר אחד בתעלה לצד הים. במדרון. הוא זוכר שנהרו לשם יותר מדי שוטרים, יותר מן הצפוי בתאונת דרכים, שההסתובבות שלהם בשטח היתה יוצאת דופן. רכבים אחדים נעו לצידי הכביש, סרקו בזרקוריהם את האפלה הסמיכה כמחפשים עקבות. חוקר אחד דיבר על אפשרות של מארב. חיפשו סימני צמיגים של רכב אחר ולא מצאו.
אחר כך היה דיבור בין החוקרים במקום, על כך שהשלושה שהגיעו מאילת, היו שם תחת מעקב. ע"פ מסמכים הם זוהו כשוקי שאול, חברו מיקי ג'ינו ממגדל ועימם הלן מוריאדי חברתו היפה של ג'ינו ממושב ליד אשקלון. תיק התאונה לא נסגר עד היום. בוצעו בדיקות מעבדה שמנסות לאתר צבע ממגע של רכב אחר. לא נמצאו. המשטרה מאשרת כי נמצא סכום כסף גדול, חריג, ברכב. אין אפשרות לקבוע מי מהשניים נהג. בשלושת הגופות נמצאו עקבות של אלכוהול וסמים. סיבת התאונה כנראה: גורם אנושי. התפוצצות צמיג עקב מהירות. שכרות. עפ עדויות של מכרים של שוקי הוא לא היה איש אלכוהול משתכר, וממצא זה מחשיד בעיניהם את מהלך התאונה כענין מכוון עי אחרים.
במסעדת דליה מתחת למושבה מגדל שלו, אומר לי יוסי ג'ינו, אביו של ההרוג מיקי, שנדמה לו כי שוקי נהג. הוא היה שם אחר כך וראה מה שראה. אין על מה לדבר. "תשתה קפה ומיץ ואני אלווה אותך בכבוד לדלת. אין על מה לדבר. הילדים מתו ונקברו, הכל נקבר איתם", הוא מסכם ומשתתק. הבן האחר ששב מטיפוח קברו של מיקי, מביט בי ושותק. המשטרה מסרבת לאשר אם התנהל מעקב אחרי השניים.
כך, בקץ אותו שבוע בראשית מרץ שבו שבה ארצה ירדנה נילמן כדי להתחיל לדבר על הכל, עף מפה אהובה לשעבר שוקי שאול כדי לא לחזור לעולם. בסיפור הזה, שבו נשאבו ועברו למעלה משבעה מיליון ₪, "לא נשאר לאף אחד כסף, גם לירדנה המטומטמת לא נשאר גרוש". אמר שוקי לחוקריו. זה נכון לגבי שני הגיבורים, החיה והמת. דירתה של נילמן עוקלה ונמכרה. הוילה של שוקי, מסתבר, משועבדת לאיזה מגדל עופות צפוני שנעקץ. בסך הכל נעלמו לבלי שוב כחמישה מיליון ש"ח או יותר. נשאבו לאי שם בצפון, למישהו שהחקירה לא הגיעה אליו. כמה מהחסויים שנבזזו, הלכו לעולמם. פה ושם נמשכים קרבות קטנים על השאריות.
קישורים:

הליך מינוי אפוטרופוס להורים קשישים - המשפט המכור של השופטים סארי ג'יוסי ותמר ניסים – שי

שופט לענייני משפחה סארע ג'יוסי - מתייחס להבלי פיהן של עובדות סוציאליות כראיות על גבם של מוחלשים
אוגוסט 2012 - מדובר הליך שיפוטי א"פ 2262-02-12 בראשות השופט סארי ג'יוסי למינוי אפוטרופוס חיצוני לזוג הורים כבני 80 הלוקים בדמנציה מתקדמת  להורים שתי בנות ובן, בהן י' המטפלת בענייני ההורים מזה מספר שנים, ואחיה והגורמים המטפלים מתנגדים למינויה, ורוצים במינוי גוף חיצוני לאפוטרופסות, עמותת ש.פ.ר.

בפברואר 2012 הוצאו ההורים בכפייה מביתם לבית אבות מאחר ופקיד הסעד המחוזי לחוק ההגנה על החוסים היה סבור שהם בסיכון. בית משפט השלום בעפולה, השופטת תמר ניסים – שי, ובמעמד היועמ"ש בלבד, נעתרה לבקשה להוצאת החסויים מביתם והם אכן הוצאו משם ומאז שוהים במסגרת סידור חוץ ביתי בבית אבות.

הליך מינוי האפוטרופוס מנוהל ע"י מערכת הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות ללא סדרי דין, או דיני ראיות, ומאופיין גרימת נזק לחסויים והכפשות והשמצות נגד אלו שאינם חושבים כמו הרווחה.

מאפייני הליך מינוי אפוטרופוס לחסויים כפי שנוהל ע"י השופט סארי ג'יוסי והשופטת תמר ניסים שי.

השתלטות פתאומית על גופם ורכושם של החסויים, הוצאתם בכפייה מביתם וכליאתם בבית אבות בצו בית משפט - השופט סארי כותב בהחלטתו (סעיף 4): "במקביל (2/2012), פנה פקיד הסעד המחוזי לחוק ההגנה על החוסים, ... , לבית המשפט בעפולה בבקשה .. להוצאתם המידית של החסויים מביתם... בית משפט השלום בעפולה, כב' השופטת תמר ניסים – שי, ובמעמד היועמ"ש בלבד, נעתר לבקשה להוצאת החסויים מביתם והם אכן הוצאו משם ומאז שוהים במסגרת סידור חוץ ביתי בבית אבות"  - הלאמת רכוש הקשישים והוצאתם בכפייה מביתם נעשתה ללא ראיות אלא ע"ס סברות של פקידת סעד מחוזית. פעולה תוקפנית ופתאומית כזאת לקשישים במצבם המשנה לחלוטין את אורח חייהם ברגע, מסבה נזק בלתי הפיך ומדדרדרת את מצבם. למרות שאין שום טענה נגד הבת שטיפלה בהם כפי שכתב ג'יוסי בסעיף 7: "אין חולק, כי עד לחודש 2/12 לא עלתה כל טענה כנגד תפקודה של י'."
התנהגותה הרשלנית של השופטת תמר ניסים - שי הסבה להורים נזקים נפשיים פיסיים וכלכליים גבוהים מאוד.

פקידת הסעד מגייסת את "הגורמים המטפלים" המדברים בשפה אחת ודברים אחדים המשמיצים את הבת שנטלה אחריות על הוריה וטיפלה בהם במשך שנים - השופט סרי ג'יוסי ממשיך (סעיף 5): "התרשמות הגורמים המטפלים היתה כי ב- י' ניכרים נוקשות וחוסר גמישות... עוד התרשמו הגורמים המטפלים, כי י' אינה יכולה לקבל חוות דעת של אנשי מקצוע ודעות של אחרים והיא היתה משתפת פעולה עם הגורמים המטפלים... כאמור, זו היתה עמדת שירותי הרווחה, כלל העובדים הסוציאליים שהיו מעורבים וכן דעתם של האחים, המשיבים 2, 3, אשר כולם היו תמימי דעים, כי י' אינה מתאימה לשמש כאפוטרופא ואף מזיקה לחסויים" - לאחר הוציאה את ההורים בכפייה ופתאומיות מביתם מגייסת פקידת סעד את "הגורמים המטפלים", עובדים סוציאליים, והאחים כולם נגד הבת שטיפלה בהוריה במשך שנים כדי להשמיץ אותה ולשבור את רוחה, ולהציג לשופט עובדה מוגמרת.

השופט סארי ג'יוסי אינו חושף את שמות הגורמים המטפלים וגורמי הרווחה מחשש שקלונם יחשף בציבור - בסוף החלטתו אוסר ג'יוסי לפרסם פרטים מזהים על האירוע ולא רק של בעלי הדין וכך כותב ג'יוסי: "מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים" - אם אכן עשו שירותי הרווחה ו"הגורמים המטפלים" עבודת קודש, והם גם עובדי ציבור, מדוע מורה ג'יוסי לא לפרסם את שמותיהם, הרי הם עובדי ציבור וזכות הציבור לדעת מיהם האנשים שהוא מעסיק ודרך עבודתם לטוב ולרע..

סארי ג'יוסי מבסס החלטתו על הנחות יסוד פרימיטביות תלושות מהמציאות בימינו וכל הזמנים - ג'יוסי כותב (סעיף 12) - "יש לזכור גם, כי לתסקירים ולעדויות של עובדים סוציאליים נודעת חשיבות רבה ומעמד מיוחד כפי שכותב השופט (בדימ') ח' פיזם במאמרו שפורסם בפרקליט כרך לג', שנת 1981 , עמ' 498 אליו הפנתה באת כוח היועמ"ש: 'דעתנו היא שלתסקירו של פקיד הסעד יש ערך ראייתי בהיותו
אחד מן היוצאים מן הכלל הפוסל עדות שמיעה. לתסקיר כראיה יש מעמד מיוחד וספציפי לגבי העיקרון הכללי הפוסל עדות שמיעה
' ..
." - תפיסתו של סארי ג'יוסי שגויה ופסולה. בדו"ח ועדת סלונים נבו לבדיקת דרכי עבודתם של פקיד סעד לסדרי דין שפורסם בנובמבר 2008 נקבע כי עבודת פקידי הסעד לסדרי דין  לוקה בניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט לענייני משפחה (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. מאידך, בתי המשפט רואים בתסקיר סוף פסוק. לפי שיטת העבודה של פקידי הסעד מהדו"ח יוצא כי ההטיה, עיוות הצדק, ועגמת הנפש הם בלתי נמנעים. שופט אמור להסתמך על עובדות לנתח אותן ומהן להסיק מסקנות. ג'יוסי אינו נוהג כך אלא מנסה לשכנע להאמין להבלי פיהן של פקידות נסעד. סארי  ג'יוסי בעצמו בהמשך אף מציג חוסר אמינות של פקידת הסעד. התנהגותו של סארי מצביעה על חוסר מקצועיות, התבססות על הנחות יסוד פסולות, ופוגעת באמינות בתי המשפט.

 חוסר אמינות של העו"ס לסדרי דין ק' שכתבה את התסקיר - ג'יוסי כותב בסעיף 12: "באשר לעדותה של העו"ס גב' ק', הרי משנחקרה על תסקירה ונתבקשה לפרט מקורות המידע עליו נסמך התסקיר והתיאורים שאינם מחמיאים ל- י', עלה כי אמירות אלה נותרו נשענות על חשדות שהיו לה. כך, למשל, באשר לטענה כי י' אינה נותנת להוריה"
תרופות מתאימות, מסרה: "ת. אין לי הוכחה. פניתי אז לעובדים הזרים ולד"ר ש', ואף אחד לא
יכול היה להגיד לי מה המרשם ומה הם מקבלים באמת. אני לא יכולה להגיד כי אני לא ראיתי את התרופות ואת המרשמים ואת המינון, אף אחד לא היה מוכן לספק את ההוכחה הזו" (עמ' 21 לפרוטוקול)"
.

 ג'יוסי אפוא טוען כי יש להתייחס לתסקיר העו"ס כראיה חרף העובדה הברורה של חוסר אמינות של תסקיר העו"ס. הנחת היסוד של ג'יוסי לא עמדה במבחן המציאות דנן או בכל מציאות כפי שפורט בדו"ח ועדת סלונים נבו.

ג'יוסי משתמש ב"חששות ליבו" להחלטה ולא ע"פ עובדות וניתוחן למסקנות חרף העובדה שפקידת הסעד מסרה לידיו תסקיר מטויח ולא אמין - ג'יוסי כותב בסעיף 16: "כל האמור לעיל מקים חשש בליבי כי י', ולמרות כל הכוונות הטובות שיש לה, אינה מהווה, במקרה שלנו, האפוטרופוס הטוב ביותר עבור הוריה וקשה להתעלם מניסיון העבר שאומנם למשך תקופה ארוכה היה בגדר ניסיון טוב, אך בעת האחרונה בלבד מעלה ספקות לגבי יכולותיה של י'. די בספק זה, לדעתי, כדי להטות את כפות המאזניים לטובת מינוי גורם נטרלי – חיצוני שיהא בעל ניסיון ויכולת בדוקים לשמש כאפוטרופוס". ג'יוסי מסתמך על "חששות ליבו" שנובעות מהתנהגותה של הבת "בעת האחרונה", כלומר על סמך הבלי פיהם של עובדי בית האבות המכפישים את הבת כדי שיוכלו להמשיך לקבל שלמונים עבור הטיפול בהורים.

מתקן הכליאה (בית אבות) של ההורים בו הם שוהים בכפייה מתלונן נגד הבת שמתנגדת לשהותם שם - פקידת הסעד מציגה את ההורים ובתם בפני בתי אבות אליהם נשלחים ההורים בכפייה בצו בית משפט. מקובל כי בתי אבות אלו פועלים להשארת החוסים בקרבם וסימומם בסמים פסיכיאטריים כדי שישארו שם לנצח כדי שיוכלו לקבן שלמונים על הכליאה. ג'יוסי מתאר כיצד בית האבות מתלונן נגד הבת (סעיף 16): "על אלה אוסיף, כי ביני וביני הוגשה על ידי בית האבות ובאמצעות האפוטרופא הזמנית, לצו הגנה כנגד י' וזאת בטענה כי היא אינה מבינה את מצבם הבריאותי והתפקודי של הוריה, בטוחה שהם צלולים בדעתם וכי ניתן לטפל בהם תוך שיתוף פעולה מצידם ולהשיג את הבנתם והסכמתם לטיפול אף שאין כך הוא הדבר". וזאת חרף העובדה שטרם הוצאת ההורים מביתם בכפייה לא נטען מאומה נגד הבת סעיף 7: "אין חולק, כי עד לחודש 2/12 לא עלתה כל טענה כנגד תפקודה של י'."
ג'יוסי נותן ידו למערכת השמצות והכפשות משומנת נגד הבת, של גורמים אינטרסנטים המנסים לגזול רכושם של הוריה הקשישים ואינם בוחלים בסימום הוריה דרדור מצבם הנפשי והפיסי, תוך שהם מעלילים נגד כל שמתנגד להם.


ג'יוסי מטיל מכשולים ביורוקרטיים להחזרת ההורים לביתם - ג'יוסי כותב בסעיף 19: "לא הובאו נימוקים פרט לאלה הקשורים בי', מדוע אין להשיב את ההורים לביתם לאחר שזה יוכשר לקליטתם בחזרה ולאחר שימצא עבורם סידור מתאים – מטפלים כפי שהיה נהוג בעבר. כמו כן לא מצאתי בחומר הראיות שהונח לפני יתרון לבית האבות על פני סידור הולם בבית, והדעת נותנת כי ככל שחסוי אינו זקוק לטיפול רפואי או סיעודי מיוחד המתאפשרים בביתו, הרי שטובתו מחייבת בהכרח השבתו לשם". ואולם מתנה חזרתם במינוי אפוטרופוס חיצוני המוכן להחזירם לביתם מותנה בחוות רעת גריאטרית (סעיף 20).
הרי ברור שכל יום מצב ההורים מחמיר בשל השינוי התוקפני הפתאומי שחל באורח חייהם בעקבות הוצאתם בכפייה לביתם לבית אבות, וניתוקם מבתם שהיתה צמודה אליהם, ובמקום להשבת המצב לקדמותו ושיפורו מטיל ג'יוסי מכשולים ביורוקרטיים שמבזבזים זמן יקר וכסף ע"ח החסויים.

סוף דבר
משנתו הקלוקלת של השופט סארי ג'יוסי מושתתת על הנחות יסוד תלושות לפיהן תסקיר פקידת הסעד משמש ראיה בעוד הוכח כי פקידת הסעד לא אימתה ובדקה את מה שכתבה בתסקיר. ג'יוסי גם נותן לגיטימציה להוצאה בכפייה של קשישים מביתם והלאמת רכושם בלא שיש טענה כלשהי לממונה עליהם או שנעשה ניסיון ממשי להשארתם בביתם. ג'יוסי גם תומך בתפירת תיקים נגד בני משפחה ע"י גורמים אינטרסנטים כגון בית אבות, מבלי שהציג בצורה ראויה את גרסת הבת - משוא פנים. התנהגותם של השופט סארי ג'יוסי ותמר ניסים - שי פוגעים בציבור המוחלש ואמון הציבור במערכת המשפט.


קישורים:

הרשעת יקירת בתי משפט לענייני משפחה עו"ד עו"סית האפוטרופסית ירדנה נילמן על גניבה, זיוף, שימוש במסמך מזויף

הכתבה נעצרה עו"ד שחשודה בגניבת כספים מקשישים , וואלה , גלעד גרוסמן , פברואר 2010

ירדנה נילמן תל אביבית כבת 60 חשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים, בזמן שהייתה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה. היא נמלטה לפני שנתיים ונעצרה עם שובה מגואטמלה.
ירדנה נילמן על דוכן הנאשמים
ירדנה נילמן
 
העובדת הסוציאלית עו"ד ירדנה נילמן, שחשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים בהיותה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה, נעצרה היום (חמישי) עם שובה ארצה מגואטמלה.
.

.
עו"ד נילמן, שחשודה בעבירות חמורות של גניבה בידי מורשה, גניבה בידי עובד ציבור, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נמלטה מישראל לפני כשנתיים, לאחר שנפתחה נגדה חקירה. היא הוחזרה לארץ בעקבות שיתוף פעולה בין המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, חוליית האינטרפול במשטרת ישראל, משרד החוץ ומשרד הפנים.

נילמן חשודה כי בין השנים 2006-2008, גנבה כספים מעשרות קשישים בישראל, אשר לא היו מסוגלים לטפל בעצמם בנכסיהם, וזאת בהיותה האפוטרופוסית אשר מונתה להם ע"י משרד הרווחה. בתפקידה זה, התאפשרה לנילמן גישה חופשית לרכושם של הקשישים, הכולל נכסי נדל"ן, כלי רכב וכספים המופקדים בחשבונות הבנק שלהם. מחקירת משטרת ישראל עד כה לגבי חלק מהקשישים אשר היו תחת חסותה של נילמן, עולה חשד כבד כי היא גנבה מהם כסף בסכום כולל המגיע לכ-10 מיליון שקלים.

הפרשה החלה כאשר האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים ביצע פעולות חקירה בעניינה של נילמן, שכללו חיפוש ותפיסת מסמכים. בעקבות כך, הגיש האפוטרופוס הכללי תלונה במשטרת ישראל נגדה. כאשר פקע תוקפו של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדה, יצאה נילמן מגבולות הארץ. בדצמבר 2009, הופיעה נילמן בשגרירות הישראלית בגואטמלה, לצורך קבלת שירות קונסולרי, ולאחר עריכת שימוע ועל בסיס החלטת שר הפנים, דרכונה בוטל והונפקה לה תעודת מעבר לצורך שיבה לישראל בלבד.
,

,
הוגש כתב אישום
ביום א' 28.03.2010 הוגש כתב אישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד עורכת הדין ירדנה נילמן, המואשמת כי גנבה יותר משבעה מיליון שקלים מעשרות לקוחות חסרי ישע להם שימשה כאפוטרופסית.
על פי כתב האישום, נילמן ניצלה את הגישה שניתנה לה לחשבונותיהם של החוסים, רשמה צ'קים על שמה, משכה כספים במזומן והעבירה כספים בין חשבונות הבנק שלהם לחשבונותיה הפרטיים.

בכתב האישום מואשמת גם מירב לוי, בעלת חברת א.י.ש סיוע שירותים ואחזקה בע"מ, שפעלה תחת נילמן. במסגרת הוראותיה, ביצעה גם לוי פעולות כספיות שונות בחשבונות בהם היתה מורשית חתימה.

השתמשה בכסף גם לשיפוץ בתים של מקורביה

נילמן מואשמת, בין היתר, כי מכרה דירת ארבעה חדרים של אישה שמונתה לדאוג לצרכיה. באותה עסקה קיבלה לידיה סכום העולה במקצת על 800 אלף שקלים, מתוכם השאירה לעצמה כ-500 אלף שקלים.

במקרה נוסף, מכרה גילמן דירה של אישה אחרת בסכום דומה, אך השאירה לה קצת מעל 120 אלף שקלים. לעצמה לקחה כשבע מאות אלף שקלים.

עוד עולה מכתב האישום כי נילמן, בסיועה של לוי, נהגה להשתמש בכספים רבים לצורך מימון אורח חייהן הנהנתני: 18 אלף שקלים עבור עגינת יאכטה, 40 אלף שקלים עבור טיול לתאילנד, 70 אלף שקלים לשני אופנועי ים, ועוד מאות אלפי שקלים שהוצאו על קצבה חודשית לבנה, בילויים בספא ואף שיפוץ בתים של מקורביה.

בכתב האישום ישנו אף סעיף שמפרט איך 22 אלף שקלים שגנבה, הועברו למועדון הכדורגל בית"ר ירושלים.

ירדנה נילמן הורשעה באוקטובר 2010

השופט צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בת"א הרשיע (יום ה', 7.10.10) במסגרת הסדר טיעון את עו"ד ירדנה נילמן, ששימשה כאפוטרופוסית של חסויים רבים מטעם בתי המשפט לענייני משפחה ברחבי הארץ, בביצוע עבירות של גניבה, זיוף בנסיבות מחמירות וכן עבירות נוספות. החסויים להם שימשה כאפוטרופסית היו בעיקר קשישים, כולם מחוסרי יכולת וחלקם גם חולי נפש פרנואידים. נילמן נמצאת במעצר מאז הוגש נגדה כתב האישום.

עם פתיחת חקירת המשטרה נגדה לפני כשנה נמלטה נילמן לגואטמלה, מתוך ידיעה כי אין למדינה זו הסכם הסגרה עם ישראל, בסופו של דבר, היא שבה לארץ בחודש מרס רק אחרי אחר שתוקף דרכונה פג והונפקה לה אשרה לנסיעה לישראל בלבד.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט ע"י עו"ד מנחם מזרחי מפרקליטות מחוז ת"א, במקום לדאוג לרכושם של החסויים, גנבה מהם נילמן באורח שיטתי למעלה מ-7 מיליון שקלים. נילמן ניצלה את הגישה שניתנה לה לחשבונותיהם של החוסים, רשמה צ'קים על שמה, משכה כספים במזומן והעבירה כספים בין חשבונות הבנק שלהם לחשבונותיה הפרטיים. בין השאר, היא הורתה על העברת כספים מחשבונותיהם הפרטיים של הקשישים לחשבונות של חברת "א.י.ש. סיוע שירותים ואחזקה", שהייתה בבעלות חברתה מירב לוי ובשליטתם בפועל של נילמן ושל יהושע שאול, בן-זוגה שנפטר בינתיים.

בכספים השתמשה נילמן, בין היתר, כדי לשלם עבור עגינת היאכטה של בן-זוגה מלון "גלי כנרת" בטבריה, עבור טיול משפחתי בתאילנד, עבור בתי מלון ומסעדות, עבור רכישת אופנועי-ים, עבור בניית ביתו של בן-זוגה ביישוב פורייה, ועבור שימושים רבים נוספים.

לפי ההסדר, העונש ביחס לנאשמת יהיה פתוח וכל צד יטען לעונש כרצונו, כאשר הדיון בעניין הטיעונים לעונש נקבע ל- 20 בדצמבר.


גזר הדין 7.5 שנות מאסר בפועל - ינואר 2011

עו"ד עובדת סוציאלית ירדנה נילמן גנבה 7.2 מיליון שקל מ-20 חסויים להם שימשה כאפוטרופוס, נדונה ב- 06.01.2011 ל-7.5 שנות מאסר בפועל. נילמן הורשעה בעבירות רבות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.

נילמן, בת 62, הודתה בהאשמות נגדה במסגרת עיסקת טיעון, בה לא נקבע עונש מוסכם. היא נמלטה מן הארץ לגווטמאלה לאחר שנחשפו מעשיה, אך שבה מרצונה על-מנת לעמוד לדין.

את מעשי הגניבה ביצעה נילמן בשנים 2008-2006 בסיועה של מירב לוי, אשר נדונה במסגרת עיסקת טיעון לחמישה חודשי מאסר. חלק ניכר מן הכספים הועברו לבן-זוגה של נילמן, יהושע שאול, שנפטר בינתיים.

לאחר שנילמן מונתה לשמש אפוטרופוס לחסויים (מי שאינם יכולים לטפל בעצמם בענייניהם בשל מחלות פיזיות או ליקויים נפשיים), היא העבירה את כספיהם לחשבונות של חברה שבשליטתה, אותה ניהלה לוי. כספים נוספים העבירה לחשבונותיה הפרטיים, ונטלה סכומים ניכרים לשימושם הפרטי שלה ושל שאול.

הקורבנות: חולי אלצהיימר ופרקינסון

כתב האישום מפרט שורה ארוכה של שימושים שעשו בני הזוג בכספים שגנבו, ובהם:

17,900 עבור עגינת היאכטה של שאול בכנרת.
40,000 שקל לטיול של שאול ובני משפחתו לתאילנד.
5,990 שקל לבילוי בספא.
3,500 שקל הועברו מדי חודש לבנה של נילמן.
סכומים שונים לבניית בית מפואר של שאול בפוריה עילית.
12,000 שקל לפרסום מודעות של מכוני עיסוי.
22,000 שקל לבית"ר ירושלים.

כתב האישום גם מפרט את נסיבותיהם של החסויים שנפלו קורבן לנילמן. בין היתר מדובר בחסויים הסובלים מבלבול וחוסר התמצאות, פגיעות ראש, פרקינסון, נזק מוחי, אלצהיימר, אירוע מוחי וסכיזופרניה.

השופט צבי גורפינקל אומר בגזר הדין: "לא ניתן שלא להזדעזע מחומרת המעשים כאשר נעשה שימוש ציני ופסול ברכושם של החסויים לצורכי רכישת מוצרי מותרות והפרת אמון גסה". הוא דוחה את טענת הסניגור, כאילו נילמן הלכה שולל אחרי שאול, שכן גם לפי כתב האישום המתוקן - 3 מיליון שקל שימשו את נילמן ובני משפחתה (היתרה הועברה לשאול). "לא ניתן לקבל את הטענה כאילו פעלה הנאשמת כנערה מאוהבת ההולכת שבי אחרי אהובה ומבצעת את כל בקשותיו ללא שיקול דעת עצמאי", קובע גורפינקל.

לדברי גורפינקל, דווקא הסכומים הקטנים שגנבה נילמן מלמדים על הציניות בה נהגה. כך, למשל, היא זייפה טיפול שיניים בסך 800 שקל שייראה כאילו מדובר ב-38,800 שקל וגנבה את ההפרש. היא רשמה סכומים של 12,000 שקל ו-15,000 שקל כהוצאות לטיפול בחסויים וגנבה גם אותם.

גורפינקל דוחה מכל וכל את טענתה של נילמן, כאילו פעלה לטובת החסויים כאשר השקיעה את כספם בשוק האפור לשם קבלת ריבית גבוהה יותר מאשר בבנקים. הוא מציין בהקשר זה לא רק את כלל מעשיה והשימוש שעשתה בכסף, אלא גם את העובדה שגנבה כספים של חסויה ביום בו הלכה לעולמה.
 
הכתבה נעצרה עו"ד שחשודה בגניבת כספים מקשישים , וואלה , גלעד גרוסמן , פברואר 2010

 


קישורים:

מינוי אפוטרופוסים לחסרי ישע ע"י רשויות הרווחה - תאגיד אפוטרופוסות "קרן דורי דורות" חשוד שהוציא כספי חסויים שלא כדין

יוני 2009 - חוקרים משטרתיים ומפקחי האפוטרופוס הכללי פשטו הבוקר על משרדי תאגיד האפוטרופסות "קרן דורי דורות" וחברה נוספת אשר פעלו, על פי החשד, להוציא כספים שלא כדין מחשבונות החסויים עליהן היתה הקרן אחראית. מדובר באפוטרופוסים הממונים בהמלצת פקידי הסעד של לשכות הרווחה העירוניות. פקידי הרווחה אינם בודקים מאומה אודות האפוטרופוסים בידיהם הם מפקירים את החסויים, וכן אינם מבצעים פיקוח ומעקב לאחר המינוי.

חשדות להתנהלות בלתי תקינה של קרן דורי דורות

חוקרי יחידת ההונאה של מחוז מרכז במשטרה, ביחד עם מפקחי האפוטרופוס הכללי, פשטו הבוקר על משרדי תאגיד האפוטרופסות "קרן דורי דורות" וחברה נוספת אשר סיפקה, על פי החשד, שירותים שונים לאפוטרופא (חברה מנהלת של נכסי חסויים) כנגד תשלום מופקע מחשבונות החסויים.

הפשיטה נעשתה בעקבות חשדות להתנהלות בלתי תקינה בכספי החסויים. במסגרת הפשיטה נתפסו מסמכים שונים המתייחסים לניהול ענייניהם הכספיים של החסויים שהקרן מונתה כאפוטרופא עליהם. ניהול כספי החסויים הופרט והוא מנוהל בידי חברות פרטיות.
נכון להיום מפקח האפוטרופוס הכללי על עניינם של כארבעים אלף חסויים, מרביתם נמצאים בטיפולם של אפוטרופוסים פרטיים ואולם כששת אלפים חסויים נמצאים בטיפולם של עשרה תאגידי אפוטרופסות. הפיקוח על גופים אלו נעשה באמצעות ביקורת הפרטה המוגשת בתחילת הניהול והדו"חות הכספיים השנתיים המוגשים על ידי האפוטרופוסים לאפוטרופוס הכללי. על פי האפוטרופוס הכללי, החשד הוא שקרן דורי דורות, ביחד עם חברת עטיף (ששינתה לאחרונה את שמה ל'עתיר ארי') פעלה להוציא כספים שלא כדין מחשבונות החסויים. עמותת "קרן דורי דורות" אחראית על למעלה ממאתיים חסויים ברחבי הארץ.
.
המנהלת הקודמת ברחה בעקבות חשדות למעילה, עתה חשודה גם המנהלת החדשה
מחלק ההונאה של משטרת מחוז מרכז פתח בחקירה, לאחר שהאפוטרופוס הראשי הגיש תלונה. בתלונה מתברר, התנהלה חקירה לפני כשנה נגד מנהלת עמותות "דורי דורות", שתפקידה לשמש אפוטרופוס לחוסים. אז עלה החשד כי המנהלת גנבה כספים. בעקבות החשדות, נמלטה המנהלת הקודמת מהארץ ועד כה היא לא נעצרה.

בעקבות החשדות וכיוון שבידי העמותה 300 תיקי אפוטרופסות, נערכה בדיקה ואז התברר כי לאחר בריחת המנהלת מינתה עצמה יו"ר העמותה למנהלת - ושוב עלה החשד למעילה בכספי החוסים.

בעקבות התלונה הוקם צוות חקירה, בפיקודו של אורי דרשן. במהלך החקירה הצליחו החוקרים לגלות לפחות 10 תיקי חוסים שמחשבונותיהם נגנבו כספים. על-פי החשד, חברה החשודה לקבלן בניין מאורנית ולבנו ויחד הם הוציאו חשבוניות פיקטיביות על שיפוצים שנעשו בבתי החוסים בסכומים גבוהים יותר ממה שנעשו בפועל.
.
החשד: חשבוניות פיקטיביות על שיפוצים, שיפוצים מיותרים, תשלום חשבונות פיקטיביים באמצעות פנקסי המחאות.
מפקד השלוחה, פקד טל בן-אבן: "בתיק אחד בוצעו שיפוצים בסך של חצי מליון שקל בדירת עמידר של חוסה, שכל הערך שלה הוא חצי מסכום השיפוץ".
עוד התברר במהלך החקירה כי נעשו שיפוצים מיותרים בבתי חוסים, והוצאו חשבוניות פיקטיביות רבות. פקד בן-אבן: "על-פי החשד, הוציאו החשודים מיליוני שקלים מחשבונות של החסויים. בתוקף תפקידה של החשודה ומינויה על-ידי בית המשפט כאפוטרופוס של החוסים היא היתה אמורה לדאוג לכל צורכיהם ולצורך כך היא החזיקה פנקסי המחאות שלהם ושילמה מכספם את החשבונות הפיקטיביים".
.
מעצרים ,החקירה בתחילתה
בעקבות החקירה נעצרה החשודה לחקירה ויחד איתה נעצרו הקבלן ובנו. בחקירה טענה החשודה כי היא אינה מבינה מה החוקרים רוצים ממנה ומהן בדיוק החשדות נגדה.

פקד בן אבן: "החקירה בתחילתה ויש לנו מאות תיקים לבדוק. מדובר במעשים חמורים, כיוון שמדובר בחסויים שהם בעיקר קשישים חסרי ישע שהחשודה הייתה אמורה לדאוג להם".
.
בסוף שנת 2008 דווח על מקרה נוסף של ניצול חסויים בידי האפוטרופסים. מפקחי האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב פשטו על משרדיה של חברת ירדנה נילמן שירותי אפוטרופסות, לצורך תפיסת מסמכים, לאחר שעלו חשדות להתנהלות בלתי תקינה לכאורה בכספי החסויים. הפשיטה התבצעה במספר אתרים בו זמנית, לרבות במשרדיה של חברה קשורה אשר סיפקה, על פי החשד, שירותים שונים לאפוטרופוס כנגד תשלום מופקע מחשבונות החסויים. בנוסף התייצבו מפקחי האפוטרופוס הכללי במשרדיהן של חברות פרטיות שונות אשר, על פי החשד, פעולות אישיות של האפוטרופוס בהן מומנו מכספי חסויים.
במקרה זה נמלטה מהארץ עו"ד ירדנה נילמן, החשודה בגנבת מיליוני שקלים, אף שיש נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ.
.

.
בפברואר 2010
נילמן נעצרה בנמל התעופה בן גוריון עם הגיעה ארצה, לאחר שיצאה מהארץ בנובמבר 2008 . הפרשה החלה בעקבות תלונה שהגיש האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים נגד נילמן. בשלב מסוים, משפקע תוקפו של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדה, יצאה נילמן מגבולות הארץ.

בדצמבר 2009 היא הופיעה בשגרירות הישראלית בגואטמלה לצורך קבלת שירות קונסולרי, ולאחר עריכת שימוע ועל בסיס החלטת שר הפנים, דרכונה בוטל והונפקה לה תעודת מעבר לצורך שיבה לישראל בלבד
.

נילמן תושבת ת"א כבת 61 מונתה על ידי משרד הרווחה כאפוטרופוסית של עשרות קשישים שאינם מסוגלים לטפל בנכסיהם, ובמסגרת תפקידה התאפשרה לה גישה חופשית לרכושם הרב, שכולל נכסי נדל"ן, כלי רכב וכספים המופקדים בחשבונות הבנק שלהם.

על פי החשד, בין השנים 2006-2008 היא גנבה מהם כספים ופעלה ביחד עם חשודים נוספים, שאף מכרו נכסים בבעלותם בשווי מיליוני שקלים. ההערכה היא כי בסך הכול היא גנבה מהקשישים כ-10 מיליון שקלים. כתוצאה מהמעשים, הקשישים נותרו חסרי כל וכמה מהם נאלצו להתפנות מבתי אבות בהם שהו
.
.

.
קישורים:

נרדפת - הקשישה שרה כהן בורחת מפקידי רווחה מושחתים ממינהל השירותים החברתיים עיריית תל אביב

המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות - 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009.
שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה (ת"א). כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

מהומה גדולה, שלשה שוטרים, עובדת סוציאלית, שני עורכי דין, שתי פקידות, בן נרעש, שני עיתונאים וצלם אחד, עומדים סביב דלת פתוחה של חדר שירותים קטן. בפנים על האסלה יושבת שרה כהן, אישה קטנה וכחושה בת 95. השוטרים דורשים ממנה לבוא איתם. "את עצורה", צועק עליה אחד מהם,. בנה שמואל בן ה-64, מתערב: "אמא, אל תלכי איתם, הם רוצים לקחת אותך למוסד סגור". מאחוריהם מנופפת העובדת הסוציאלית במסמך נייר: "את חייבת לבוא, יש צו בית משפט".

"מה אתם רוצים ממני?" מתגוננת האשה בקול נמוך, אך יציב, "לא עשיתי שום דבר רע, איני רוצה לבוא איתכם". אבל העובדת הסוציאלית לא משתכנעת. היא תובעת מהשוטרים להרים את האשה מהאסלה בכוח, ולקחת אותה משם. עורכי הדין של האישה מתנגדים. גם השוטרים מהססים. "מה יקרה אם היא תתנגד ותשבור יד או רגל, אני אהיה אחראי לכך? היא בת 95" אומר אחד מהם. כשאחד מהנוכחים מזדעזע מהעובדה שכולם מציצים לתוך חדר השירותים ומציע לסגור את הדלת ולאפשר לאישה לעשות את צרכיה לבדה, העובדת הסוציאלית מתנגדת: "מה יהיה אם היא תזיק לעצמה?"

הסצינה הסוריאליסטית הזאת שנערכה ביום רביעי שעבר במשרדו של עורך דינה של כהן, מרדכי לנצ'נר, ארכה כשעה וחצי. איש אינו טוען כי כהן עברה על חוק כלשהו, אבל שלושת השוטרים שהגיעו לקחת אותה עימם, החזיקו צו מפורש של שופטת, המורה להם להעביר את הישישה למרכז גריאטרי בנתניה, ולהחזיק בה שם בכוח, גם נגד רצונה, למשך שלשה חודשים.

אינני יודעת למה הם רודפים אחרי" אומרת כהן. "זה נמשך כבר כמה שנים. אני אישה בריאה, למרות גילי. יש רק בעיות קלות בשמיעה. אני בסך הכל רוצה לחיות בשקט ובשלווה בבית שלי ברחוב העבודה במרכז תל אביב. אני גרה שם כבר עשרות שנים וטוב לי שם".

הצו שהחזיקו השוטרים מסתמך על חוק נשכח שרק מעטים שמעו עליו: חוק ההגנה על חוסים. לפי החוק הזה, במידה ופקיד הסעד סבור ששלומו הגופני או הנפשי של קשיש נפגע, או עלול להיפגע, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בעניינו. במידה ובית המשפט התרשם כי הקשיש אינו מסוגל "להבין עניין", יכול השופט להכריע בגורל הקשיש. השופטת ריבה ניב שחתמה על הצו כלל לא פגשה את כהן. רשויות הרווחה הסבירו לה כי הקשישה בת ה-95 "אינה מסוגלת להבין עניין", והיא סמכה על חוות הדעת שהוגשה בפניה.

מדובר באבסורד, קצין משטרה רשאי לעצור חשוד בביצוע עבירה ל-24 שעות בלבד. שופט רשאי להאריך את המעצר רק אחרי דיון פומבי בבית המשפט, וגם זאת לתקופה מוגבלת של 15 יום בלבד. על החלטת שופט ניתן לערער כמובן. גם חולי נפש אי אפשר לאשפז בכפייה בלי סמכות ערעור. רק כאן, במקרה של כהן, לפי חוק נחבא בספר החוקים, אפשר לשלוח אדם מתפקד למוסד לתשושי נפש לשלושה חודשים, בלי שתינתן זכות למחות.

לבסוף, לאחר שעתיים וחצי של מצור על חדר השירותים, ולאחר שעו"ד לנצ'נר פנה בבקשה דחופה בעניין לבית המשפט, החליט קצין החקירות והמודיעין של תחנת לב תל אביב, רפ"ק בועז בלס, להורות לשוטריו להתפנות - ללא כהן - ממשרד עורכי הדין.

מי האפוטרופוס שלי


שרה כהן נולדה ב- 1914. אחיה הצעיר הוא בן 93, הוא זקן שחקני, מרדכי בן זאב. האחיינים שלה הם הפזמונאית והמחזאית חמוטל בן זאב, איש הרדיו והזמר דורי בן זאב, והשחקן ערן בן זאב. בעלה חיים כהן שימש כסגן מפקד ארגון ההגנה בתל אביב, והיה ממקימי השב"כ. כהן, עסקן של מפא"י היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות, וכיהן כיו"ר ארגון יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל. כשנפטר לפני 27 שנה, ספד לו על קברו ח"כ יצחק רבין, אחד מראשי מפלגת העבודה באותם ימים. במשך עשרות שנים התגוררה כהן עם בנה היחיד, שמואל כהן-שחק. אל האחיינית שלה חמוטל התייחסה כאל בת.

מעורבות שירותי הרווחה בחייה של כהן החלה לפני כשלש שנים בעקבות פנייה של האחיינית חמוטל, שדאגה כי מצבה של דודתה מתדרדר.

הבן שמואל מספר: "יום אחד, לפני שלש שנים הופיעה עובדת סוציאלית מעיריית תל אביב ביחד עם חמוטל. העובדת הסוציאלית ראתה את אמא - והחליטה מיד שהיא פסיכית וצריך ואשפז אותה".

מאז, למרות שבידי כהן ארבע חוות דעת של פסיכיאטרים מומחים לגיל השלישי הקובעים כי היא מתפקדת וצלולה, שירותי הרווחה של עיריית ת"א לא מניחים לה ומנהלים נגדה קרב התשה שמטרה להעביר אותה למוסד גריאטרי. שלשום בדקה ד"ר חיה מרגלית בן אור את כהן וקבעה: "מדובר באשה צלולה לחלוטין, מתמצאת בכל המובנים, ואינה זקוקה לאפוטרופוס לכל עניין שהוא".
חוות דעת דומה כתב גם הפסיכו-גריאטר ד"ר איתן חבר: "אין סימנים לדמנטיה או להפרעה נפשית אחרת שמצריכה מיסוד במסגרת מחלקה לתשושי נפש. אין סיכון מידי בהמשך מגוריה בדירתה". נחרץ מכולם נשמע הפסיכיאטר ד"ר שאול סטיר, שבדק את כהן בשבוע שעבר ואבחן: "היא צלולה בדעתה באופן מוחלט, בעלת תובנה מלאה למצבה, עם שיפוט ובוחן מציאות תקינים לחלוטין, ואינה חסרת ישע".

בשיחה איתנו הוסיף ד"ר סטיר: "האישה צלולה לחלוטין, היא אישה מדהימה, המסוגלת להחליט באופן חופשי מה שהיא רוצה. הלוואי שאתם ואני נגיע לגיל כזה וניהנה מצלילות דעת כזאת". אגב גם בריאיון שקיימנו איתה הצליחה כהן להרשים אותנו בחיוניות שלה, בחוש ההומור ובמחשבתה הבהירה. היא ענתה בסבלנות לכל השאלות וניכר שגם זיכרונה אינו נפגע.

למרות חוות הדעת הללו החליט בית המשפט למנות אפוטרופוס לכהן. תחילה ניתן התפקיד לבנה שמואל. שופטת שניה, שמשום מה לא ידעה על מינוי הבן כאפוטרופוס, מינתה במקביל את עורכת הדין ירדנה נילמן כאפוטרופוסית. כשהתברר כי יש לכהן שני אפוטרופוסים, החליט בית המשפט למנות במקום שניהם אפוטרופוסית שלישית - עורכת הדין מרגלית נח -כהן -צידון. כהן מצידה דורשת שיבטלו את מינוי האפוטרופוסית: "היא השתלטה על חשבון הבנק שלי. היו לי שתי עוזרות בית. בבוקר באה מטפלת מטעם הביטוח הלאומי שעזרה לי אחרי ששברתי את הירך, ואחרי הצהריים היתה לי עוזרת פרטית ששכרתי מכספי. ברגע שלא יכולתי יותר למשוך כספים מהבנק, לא יכולתי להעסיק אותה יותר. אני רוצה לשלוט בכספים שלי בעצמי. למה לקחו ממני את הזכות למשוך כסף מהחשבונות שלי בבנק?".

אמא, איפה את?

במשך מספר חודשים סירבה כהן לאפשר לשירותי הרווחה להיכנס לביתה כדי לבצע ביקורת תקופתית על מצבה הבריאותי. בערב חג הפסח האחרון החליטו שירותי הרווחה לשים סוף לפרשה. מספר עובדים סוציאליים מלווים בשוטרים הגיעו לדירתה של כהן במרכז תל אביב. "אמי עסקה בעריכת שולחן הסדר". אומר כהן שחק. "לא פתחנו את הדלת, הם אמרו לנו שהם עומדים לפרוץ את הדלת, משום שיש להם צו של שופט לאשפז את אימי בכפייה".

כהן נלקחה הניגוד לרצונה לבית אבות בתל אביב. "זה מקום לא רע" היא אומרת, " אבל לא רציתי להיות שם, אני אישה בריאה ואיני נוטלת תרופות. כשהגעתי לשם נתנו לי בניגוד לרצוני שמונה כדורים כל יום. שאלתי בשביל מה הכדורים, והמטפלות אמרו לי שזה נגד כאב ראש, אבל הכריחו אותי לקחת את הכדורים. אחרי שבלעתי אותם הרגשתי צורך חזק לישון, וישנתי שם כל היום. הכדורים האלה גרמו לי גירוי בעור".

מיקומה של האם הוסתר מבנה. רק לאחר ששכר את שירותי של עורך הדין איתן לצקי אותרה כהן. לצקי הסביר לה שהיא רשאית לעזוב מרצונה וכי אין לאף גורם זכות להחזיק אותה בכפייה בבית אבות. כהן שמעה, קמה, יצאה מהבניין ולקחה מונית הביתה. אבל הבית היה סגור. המשטרה התקינה מנעול חדש על הדלת, המפתח נשמר בתחנת המשטרה.

כהן ובנה חוששים מאימת האשפוז הכפוי, החליטו לברוח לדירת מסתור. במשך שמונה שבועות הוגדרו במשטרה כ"נעדרים". כהן, צריך לזכור, בת 95 ואף אחד אינו מאשימה שעברה על חוק כלשהו. השאלה מדוע אישה בגילה שכולם מסכימים כי היא צלולה ומתפקדת מטרידה ומקוממת. "אני מסתתרת בבני ברק אצל החרדים", אומרת כהן. "רק שם ידעתי שלא יסגירו אותי למשטרה. הבן שלי הסתתר במקום אחר אצל חברים".

הם יצאו מהמחתרת ביום רביעי שעבר לכמה שעות לפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד לנצ'נר. בסיכום מוקדם עם המשטרה הוחלט כי חוקר של מטעמה ישוחח עם כהן קצרות ואם יתרשם שהיא צלולה ומתפקדת יורה להפסיק את המצוד אחריה. אבל בניגוד לכל ההסכמים מיד כשהגיעה שרה למשרד ניסו השוטרים לעצור אותה.

עו"ד לנצ'נר זועם: "37 שנים אני עורך דין, ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות כזאת של עובדות הרווחה. הן נכנסו לאמביציה אישית. יש פה התנהגות כוחנית, אינטרסנטית, שלא ברור מה מסתתר מאחוריה. כמות הכוח והמשאבים שמשקיעים באישה זקנה אחת שלא נמצאת בשום סכנה, רק כדי לנצח במאבק אינה הגיונית. הן התרגלו שהן מחליטות על גורלם של בני אדם ואין עורר על החלטותיהן. כשהן נתקלות במקרה אחד בהתנגדות של האישה או של בנה, הן מנסות להוכיח להם מי יותר חזק".
בעקבות פנייתו של עו"ד לנצ'נר, החליטה השופטת ריבה ניב לעכב את ביצוע ההחלטה להעביר את כהן למוסד גריאטרי, עד לדיון נוסף בנוכחותה.

האחיינית חמוטל בן זאב, שעירבה לראשונה את שירותי הרווחה בפרשה, מביעה צער על השתלשלות העניינים: "שום דבר לא נעשה כאן בזדון. אני אוהבת את דודה שלי, דואגת לה ומתגעגעת אליה. אני בדאגה מטורפת אליה. רק רציתי להיטיב, לא רציתי שזה יתדרדר ככה. פעלתי בצורה לגיטימית, פניתי למחלקת הרווחה לטובתה. כשהיא ירדה למחתרת, הייתי בדאגה מטורפת אליה. אני אוהבת אותה בטירוף".
"אני מיידעת את האחים שלי במה שקורה איתה. פעם אחת הלכתי עם דורי אליה, כשפחדנו שקרה לה משהו. כשחשבון הבנק שלה הוחרם, היא פנתה אליי ואמרה שאין לה כסף לשלם את חשבון החשמל. נתתי לה אלף שקל. אחר כך, כשהבאתי לה עוד חמש מאות שקל, היא זרקה את הכסף ואמרה: 'תלכי מפה, אני לא רוצה את הטובות שלך'. חבל לי שזה מה שהיא חושבת עליי".

במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה מנועה מלחשוף פרטים אודות המטופלת מטעמים של צנעת הפרט ובהתאם להוראות הדין. עם זאת נבהיר, כי לאחר שדנו בנושא, החליטו בתי המשפט להכריז עליה כחסויה ולמנות לה אפוטרופוס חיצוני, לרבות הוצאתה מביתה. בכל מקרה, ההליכים המשפטיים בנושא החסויה תלויים ועומדים בפני בתי המשפט".

ואחרי הכל, שרה עדיין אופטימית: "אני חושבת שהמוצא האחרון שלי הוא לפנות לנשיא המדינה, שמעון פרס. הוא הכיר היטב את בעלי מהפעילות במפא"י ומהפעילות הביטחונית בימיה הראשונים של המדינה. אולי, כידיד לשעבר הוא יוכל לעזור לי".

שרה כהן - נרדפת על ידי פקידי הרווחה מושחתים עיריית תל אביב
שרה כהן - נרדפת על ידי פקידי הרווחה מושחתים עיריית תל אביב


פלייליסט - התעמרות והתעללות בקשישים ע"פ מדיניות משרד הרווחה



תויות: מינהל הרווחה תל אביב, ראש מינהל הרווחה תל אביב דורית אלטשולר, עובדת סוציאלית, טיפול סוציאלי לקשיש

קישורים: