החברה להשבת נכסים איתרה קרקעות של קורבנות השואה בשרון
קרקעות בשטח של מאות דונמים השייכות לנספי שואה שבעלותן הועברה לאחרים אותרו בבדיקה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי שואה. דו"ח של החברה מעלה את החשד כי מדינת ישראל וגופים אחרים השמידו מסמכים הנוגעים לבעלות על קרקעות של נספים בשואה, כדי לטשטש את זהות הרוכשים המקוריים ולהעבירם לבעלים אחרים. בדו"ח נכתב כי "המוסדות הרלוונטיים פעלו כגנבים במחתרת, כאחרוני התגרנים שבשוק, ובוודאי שלא פעלו כפי שראוי לגופים ציבוריים שיפעלו". "הארץ" דיווח לאחת ממשפחות הנספים על קרקע שנמצאת בבעלותה.
כותבי הדו"ח מציינים כי בשנות ה-50 הורה קב"ט משרד האוצר לשרוף את כל תיקי המקרקעין הנוגעים לנכסים שרכשו נספי שואה. הדו"ח אף מזכיר שריפה "מסתורית" שפרצה בארכיון חברת יכין, שהקרקעות הועברו לבעלותה, וכילתה מסמכים הנוגעים לקרקעות נספים אך לא חוזי אספקה ותעודות משלוח מאותן השנים.
את הדו"ח הפנימי ערך לבקשת החברה ד"ר ניסן שריפי, דוקטור למשפטים המומחה בדיני מקרקעין, יחד עם קבוצות עורכי דין ממשרדו. שריפי נדרש לאתר נכסי נספים בשואה באזור המרכז. צוותים שונים של עורכי דין מטעמו סקרו מסמכים בארכיון הציוני, בארכיון הסוכנות היהודית בצריפין ובארכיון הלאומי. הסקירה נעשתה בעיקר בקשר לנתניה, תל מונד, ליישובי המועצה האזורית עמק חפר, וליישובי המועצה האזורית חוף השרון. במסגרת עבודת הדו"ח נבדקו בחודשים האחרונים אלפי מסמכים, תעודות, פרוטוקולים, תכתובות וחוות דעת, שחלקם צורפו לדו"ח.
הדו"ח חושף, בשלב ראשון, כשלושים נכסים בתל מונד, הדר עם ונתניה, אשר הוגדרו "ברמת ודאות גבוהה ביותר" בבעלות נספים בשואה.
פרק נכבד בדו"ח מתייחס לחכירת אדמות מקק"ל על ידי יהודים ממזרח אירופה, שביקשו חלקות קרקע באזור עמק חפר. על פי הדו"ח, חלק מאדמות יהודי אירופה בעמק חפר שבעליהן לא אותרו, שימשו, בין היתר, להרחבת יישובים.
באחד המקרים המובאים בדו"ח, נערך הסכם חכירה בין 22 יהודים מליטא לקק"ל, כשלכל בעל נכס הוקצו בהגרלה 20 דונם בעמק חפר לתקופה של 49 שנה מאוקטובר 1933 עד לספטמבר 1982, עם אופציה להארכת החכירה ב-49 שנה נוספות, עד שנת 2031. ההסכם נערך בין חברת יכין לקק"ל, באמצעות ייפויי כוח שנתנה קבוצת היהודים בקונסוליה הבריטית בקובנה ליכין לפעול בשמה. יכין עיבדה את הקרקע בעבור היהודים, ואלה נהנו מפירות מכירת התוצרת.
תכתובת משנת 1946 שצורפה לדו"ח מלמדת כי "כתוצאה מהמלחמה באירופה שוב אין חברת יכין יודעת על מצבם של בעלי הפרדסים האלה ובירור הדבר ידרוש זמן רב... אם יבואו בעלי החקלאות, יוכלו לקבל את השטחים לפי החוזים שנחתמו ביניהם ובין יכין מתוך אותן החלקות שנשארו עוד בידי יכין".
בהמשך מובא מסמך מ-1952, המלמד על האופן שנקטו גורמים שונים ביחס לחלק מהקרקעות שבעליהן לא אותרו לאחר המלחמה. בסוף שנת 1945 נדרשו הגופים המיישבים להגדיל את שטח כפר ידידיה. זכרון דברים בין הסוכנות היהודית, הקק"ל ויכין מעיד כי באחד האזורים בעמק חפר נשארו בידי יכין כעשרים חלקות שבעליהן נשארו בארצות אירופה, שלא ידעו אז מה עלה בגורלם. לבסוף סוכם בין שלושת הגופים כי יכין תעביר חלק מהחלקות שבידיה לצורך הרחבת כפר ידידיה, ואם יבואו בעלי החלקות הם יוכלו לקבל את השטחים מתוך אותן חלקות שנשארו בידי יכין.
מיכין-חק"ל נמסר בתגובה ל"הארץ" שעד לקום המדינה עסקה יכין בעיבוד קרקע חקלאית כחברה קבלנית. "נכסי המקרקעין של חברת יכין-חק"ל בע"מ (98% מהנכסים) הוחכרו לה על ידי מדינת ישראל בהתאם להסכם שנערך בשנת 1952 על ידי רשויות המדינה. לפיכך, מחלוקות כלשהן, ככל שתהיינה, הנוגעות לזכויות הבעלות במקרקעין צריכות להתברר מול המדינה ו/או רשויות מטעמה בהיותן הבעלים של הקרקע. יכין מסרה לוועדת חקירה של הכנסת, שהוקמה לצורך בדיקת זכויות נספי השואה, רשימה מלאה ומפורטת של כל נכסי המקרקעין שבחזקתה בזיהוים על פי גוש/ חלקה/רשות מקומית/שטח במ"ר והגוף ממנו רכשה יכין את הזכויות בשטח".
הדו"ח מביא מסמכים המראים כי שטחי אדמה עצומים, בעיקר באזור השרון, הינם בבעלות נספים בשואה. אחד המסמכים שמצורפים לדו"ח הוא זכרון דברים שככל הנראה כתב איש קק"ל או הימנותא, חברה בת של קק"ל, שכותרתו "ביקורו של מר טורנר בנתניה בקשר לרכוש נעדרים". על פי עורכי הדו"ח, המסמך משלהי שנת 1946, מדבר בעד עצמו: "באזור העירוני בלבד נשארו 27 חלקות אשר לא הוכח לי שבעליהן נמצאים בארץ. שטחן הכולל של חלקות אלה הוא 44,429 מ"ר, וביניהן מגרשים שערכם גבוה מאוד... ידוע על כמה מהבעלים שנהרגו או טבעו (סטרומה למשל), אך לא ביררתי אם יש להם יורשים". בהמשך המסמך המצוטט בדו"ח נכתב כי "באזור הכפרי קבעתי 20 מגרשים הראויים לטיפול נוסף מנקודת מבט חוסר הוכחה על הימצאות הבעלים בארץ. השטח הכללי הוא 127, 412 מ"ר, הכוללים מטעים, פלחה, פרדסים ואדמת בניין, בתל מונד, קדימה, כפר נחמן, מגדל, תל-צור, טייבה טול כרם, כפר סבא וקקון".
בהמשך המסמך גם מובא האופן שבו עברו הקרקעות של הנעדרים למוסדות מדינה, ככל הנראה קק"ל או הימנותא: "במקרים אשר נקבע שבעלי הקרקע אכן נעדרים, רצוי יותר שנעביר את האדמה על שמנו על ידי בית דין הרבנות ולא נשתמש בסידור עם הממשלה".
מקק"ל נמסר בתגובה ל"הארץ" כי לאחר שקיבלה ב-1945 את המנדט בקונגרס הציוני לדאוג לרכוש זה, נערך רישום נפרד לנכסים. עוד נמסר כי הנכסים שנרשמו באופן נפרד בשנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 על שם הקק"ל, הועברו למינהל מקרקעי ישראל על פי חוק וטופלו שם על פי החלטות מועצת מנהל מקרקעי ישראל.
כמו כן נמסר שקק"ל והימנותא מחזירות את הנכסים על פי החוק להשבת רכוש נספי שואה, וכי מאז שהוקמה החברה להשבת רכוש נספים, אין הן רשאיות לטפל ישירות בנכסים מול יורשיהם: "כל הנכסים שחזקתם הייתה בידי קק"ל והימנותא הועברו בפועל לחברה להשבה ואף נעשתה העברת בעלות במרשם המקרקעין (טאבו) ביחס לכ-130 חלקות וכן בהעברת החזקה במגרשים ובחלקות שהיה ניתן לעשות זאת מבחינה משפטית. הימנותא הייתה הראשונה להעביר בטאבו את הנכסים לחברה ואף סייעה בידי מנהליה להסדיר את העברת הנכסים בפטורים המתאימים שהחוק מאפשר מול משרד המשפטים".
מקק"ל נמסר כי היא והחברה הבת הימנותא לקחו על עצמן ועל חשבונן, בהתאם לחוזה היסטורי עם הוועדה הפרלמנטרית שטיפלה בנושא, בדיקה באורך 1,000 שעות של כל נושא הפירות המגיעים לחברה בגין נכסים שנמכרו או הושכרו במשך השנים: "קק"ל/הימנותא העבירה ועדיין מעבירה מקדמות ע"ס עשרות מיליוני שקלים לחברה להשבה, זאת עוד לפני שהסתיימו הבדיקות, על מנת לא לפגוע בזמן הבדיקות ביכולות של החברה לבצע את מחוייבויותיה מול יורשי הנספים והניצולים. קק"ל מסייעת בידי החברה לפתור בעיות שהחברה נתקלה בהן במסגרת הבדיקות במינהל מקרקעי ישראל".
הדו"ח מתאר מקצת הקשיים שעמדו בפני צוות עורכי הדין לאתר מסמכים המעידים על רכישת קרקעות על ידי יהודים שנספו מאוחר יותר בשואה. בדו"ח מצוין כי בשנות ה-50 הורה קב"ט משרד האוצר - "באופן מסתורי ומוזר" - לשרוף את כל תיקי המקרקעין. ממשרד האוצר נמסר בתגובה ל"הארץ" כי הדבר אינו מוכר להם.
החוקרים התקשו לאתר מסמכים במשרדי חברת יכין, לאור העובדה ששריפה "מסתורית" שפרצה בארכיון חברת יכין כילתה חוזי רכישה של מקרקעין משנות ה-30 וה-40 של המאה. כותבי הדו"ח מציינים כי "באופן מסתורי, שרדו חוזי אספקה, תעודות המשלוח וההעמסה של המלפפונים והעגבניות מאותן השנים". מיכין-חק"ל אישרו בתגובה כי משרדי יכין והארכיון שהיה בהם נשרפו כליל בשנות השישים בשריפה בבית צים בתל אביב.
תיעוד מארכיון הדר עם לא אותר, ונמסר לעורכי הדו"ח שמסמכים הרלוונטיים מראשית הקמת המושב אבדו. גם לשכת רישום המקרקעין לא סיפקה לעורכי הדו"ח שטרי מכר שיאפשרו ללמוד על זהות המעבירים את הקרקעות ה"חשודות" לבעלותם של תאגידים שונים.
בעלי הנכסים שאותרו
תיאודור אורמונש בוקרשט
יעקב ואלישבע געלוואן קאונוס, ליטא
מרדכי ורחל ויינשטיין מינסק, בלארוס
חיים ובלה זיו (זיף) לואוק, טלשיי, ליטא
יוסף זילברמן קובנה, ליטא
יעקב זקס ליטא
לייב ואלה יפה רקישוק, ליטא
ישראל (לייב) כהן קרטינגה, ליטא
ראובן ומאשה לוין קובנה, ליטא
אברהם לופוביצקי ביאליסטוק, פולין
חיים ויטי מדליה מרימפול, ליטא
שמואל ואטל מוטניק ליטא
יעקב וחנה מיטקובסקי ליטא
שרגא נואיק גורז'ד, ליטא
איטה וראובן נואיק קובנה, ליטא
אני סאקוב יז'ייז'ני, פולין
דוד ואמה פינקלשטיין קאונוס, ליטא
נחום ובלה פרידמן ביאליסטוק, פולין
אהרון יצחק ופני צרני קאונוס, ליטא
שמעון קבצניק אליטוס, ליטא
יחזקאל ודבורה קופמן קאונוס, ליטא
פיטל ונחמה קלמן טלשיי, ליטא
קלמן קנטור ליטא
אליעזר ואידה קנסקי קובנה, קאונוס, ליטא
חיים קפלן קובנה, ליטא שלום רבינוביץ' קובנה, ליטא