‏הצגת רשומות עם תוויות מדיניות משרד הרווחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מדיניות משרד הרווחה. הצג את כל הרשומות

תלונה חמורה נגד השופט איתי כץ בגין רשלנות קיצונית וניגוד עניינים בהליך מינוי אפוטרופוס לאישה

תלונה חמורה נגד השופט איתי כץ בגין רשלנות קיצונית וניגוד עניינים בהליך מינוי אפוטרופוס לאישה
אוגוסט 2012 - הליך מינוי אפוטרופוס לאזרח בגופו ורכושו הנו למעשה שלילת חירותו וזכויותיו הבסיסיות כאדם והלאמת רכושו. הליך זה פעמים רבות מבוצע בחיסיון, ללא סדרי דין וללא ראיות, ללא ידיעת בני משפחת האזרח וללא ידיעת האזרח עצמו, התנהלות מופקרת כזו מהווה קרקע פוריה לשחיתות, עושק וגזל. 
בהליכים מסוג זה מערכות הרווחה, המשפט, ו"מומחים רפואיים" מתואמים היטב ביניהם נגד האזרח ואינן נתונות לבקרה או פיקוח. המערכות המאורגנות היטב, מדברות בשפה אחת ודברים אחדים, טוענות כי הן עושות "עבודת קודש" ל"טובת האזרח". ערעור נגד פשע מאורגן מסוג זה אינו אפשרי מאחר מלכתחילה רשויות אלו אינן מחויבות לסדרי דין או הוכחות כלשהן למעשיהן.

מדובר בשופט איתי כץ אשר בהליך בזק מינה אפוטרופוס לאישה בגוף וברכוש בחיסיון, ללא ראיות, ללא ידיעתה וידיעת בנה, בעוד מתנהל הליך מקביל ע"י שופט אחר. עקב התנגדותם להליך נקבעו לבן הסדרי ראיה נוקשים עם אימו ואת האם דרדרו לאשפוז פסיכיאטרי כפוי.

להלן התלונה:

אב תשע"ג
באוגוסט 2012                                                                                                   

לכב'
נציב קבילות השופטים
השופט אליעזר גולדברג

כב' השופט גולדברג,

     הנדון: תלונה על  השופט איתי כץ מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים
   
     ביום 12 בינואר 2012 התקיים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בפני כב' השופט דניאל טפרברג, דיון במצבה של  אמי, גב' ר' מ... בירושלים. עקב מצבה הבריאותי, ביקר השופט בביתה ושמע את עדותה, המופיעה בפרוטוקול (מס' תיק ה"ט 35087-12-11), שבמסגרתה אמרה לו: "רק ע' יהיה האפוטרופוס שלי" (עמ' 12, שורה 15).

        ביום 29 בינואר 2012 הגישה עו"ד יעל הס, היועצת המשפטית של אגף הרווחה בעיריית ירושלים, לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בקשה למינוי אפוטרופוס לאמי. אולם דיון זה לא התקיים בפני כב' השופט טפרברג, אלא בפני כב' השופט איתי כץ. למרות חשיבותו הרבה של המשפט מדברי אמי שצוטט לעיל, צירפה עו"ד הס לבקשתה הנ"ל את פרוטוקול הדיון מן ה-12 בינואר רק מעמ' 14 ואילך, כך שמשפט זה לא הובא לידיעתו של השופט. לטענתה, הדבר נעשה כדי "שלא להעמיס על בית המשפט". אני ואמי לא הוזמנו לדיון, ובסיומו נעתר כב' השופט כץ לבקשתה של עו"ד הס ומינה את הקרן לחסויים ואת גב' ל', נכדתה של אמי, כאפוטרופוסיותיה.

     מחובתו של כב' השופט כץ, כמי שנכנס בנעליו של שופט אחר ועמד לקבל החלטה כה גורלית, למרות שלא היה בקי בפרטי המקרה, היה לחשוד ולתהות מדוע הפרוטוקול המלא של הדיון הקודם  לא הוצג בפניו, אולם הוא בחר שלא לחקור ולדרוש, וקיבל החלטה שגרמה ועדיין גורמת לאמי סבל ונזק רב. יש לראות בכך רשלנות חמורה, שהרי לשם מה נדרש שופט כלל ועיקר, אם אין הוא מפעיל את האמצעים שברשותו כדי להגיע לחקר האמת ומאשר את דבריו של צד אחד כחותמת גומי? אם זה המצב, אפשר היה למנות את עו"ד הס גם כשופטת ולחסוך בהוצאות.

     כמו כן, התברר לי לאחר מכן שכב' השופט איתי כץ ייצג בעבר כעורך דין את אבי, י' ז"ל, בסכסוך עם אמי, תבדל"א, ואף ערך עבור אבי ז"ל את צוואתו, שבה נישל את אמי מכל רכושו. בנוסף לכך, ישנן תרשומות בכתב ידו של כב' השופט כץ, המעידות על קשר בינו לבין גב' ל', אחייניתי, שאותה מינה עתה כאפוטרופוסיתה של אמי, ללא ידיעתה ובניגוד לרצונה. בנסיבות אלה, מן הראוי היה שכב' השופט כץ יפסול את עצמו מלדון בעניינה של אמי והחלטתו נראית, על פניה, כנגועה בניגוד עניינים חמור.

     עקב המצב הקשה שאליו נקלעה אמי בעקבות החלטתו של כב' השופט כץ וסבלה המתמשך, אני מבקש לראות את תלונתי כדחופה ולדון בה בהקדם האפשרי. אשמח להמציא לכם עוד פרטים או הסברים על פי בקשתכם, בכתב או בהופעה בפניכם.

 בכבוד רב,

 ע'

סוף ציטוט התלונה

קישורים:

אפוטרופוסית יקירת רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה: עו"ד, עו"ס ירדנה נילמן - סיפור על אהבה ועושק

בסיפורה של הקשישה שרה כהן, פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב רודפות אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” (סמים פסיכיאטריים) שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה מושחתים אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. פקידי הסעד אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ”לטפל” בה ללא הפרעה. ביתה של שרה הולאם לטיפול האפוטרופסית ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים.

כיצד נראים חיי האפוטרופסית, יקירת בית משפט לענייני משפחה, שנתן בה אמון מלא על גבם של החוסים. ירדנה נילמן עובדת סוציאלית ועו"ד הורשעה באוקטובר 2010 - מן העבר השני של הקשישים האומללים הכלואים והמולעטים בסמים פסיכיאטריים.

הכתבה סיפור על אהבה ועושק , יגאל סרנה , ידיעות אחרונות , 7 ימים , אוגוסט 2010
סיפור על אהבה ועושק - ירדנה נילמן
בעת שאני מתכופף להציץ בתכנית האדריכל ל"בית פרטי. משפחת שאול. פוריה עילית" שמוטלת על רצפת הסלון הריק, מתעופפות בבהלה כמה יונים שמקננות בתקרת החדר. הדיירות היחידות בשש מאות מטרים מרובעים של פאר בזלת ושייש ופרקט. מרתף גדול, קומת קרקע, קומה שניה, בריכה, ג'קוזי, צימרים. זו הרגשה מוזרה לעמוד בלב הארמון הזה שאת פירוט חשבונות בנייתו כבר קראתי קודם לכן בתיקים שיוגשו לבית המשפט. בית חלומות שכל אריח אמבטיה, כל פיסת מוזאיקה כחולה על שפת הבריכה או פס מעקה מסולסל, באו לכאורה מכספי חסויים זקנים חסרי אונים. מדירות שנמכרו, מחשבונות בנק שרוקנו. הכל זולת משכנתא שלקחה גרושת בעל הבית וכסף שלקח הוא עצמו בלחיצת יד, בלי חתימה ובלי ריבית, מבחורה שעבדה איתו.
לעיתים רחוקות אתה יכול לעמוד כך ולדעת כי על גזל טהור אתה ניצב. שכך נראית וילת חלומות שנבנתה מסיוטים. מאותו סיוט של אדם זקן שחרד כי יום אחד יעלם כל רכושו והוא ישאר ערום ועריה בעולם. זה בית יפה. וילה לדוגמא. קירות בזלת שחורה וטיח כתום, שיש מדרגות ורצפות עץ. כקונכיה כחולה בלב הבית בריכה שטרם הושלם ציפויה. הג'קוזי כמעט מוכן. על הגג כבר הותקנו מזגני הענק. מישהו שאני מכיר כעת היטב מתוך חומרי העדויות, חלם על הבית הזה ובאמצע שנות האלפיים גם גילה איך יקים אותו. מצא מכרה זהב עשוי דם ויזע של אחרים.
אני יוצא לגזוזטרה הגדולה של חדר השינה העצום מעל הבריכה. אפשר לזרוק מפה מגבת לג'קוזי. דלת המוסך פתוחה אל חצר מרוצפת בה ננטעו כבר צמחים ויבשו. הדונם שלם ומוכן לבוניו שלא יגיעו לעולם. מעקי הבית מסולסלים, מעשה מתכת יפהפה. דלת כניסה ענקית. בית שודדים. כשאני נע עתה בין החדרים העצומים, אני מבריח שוב יונים שמצאו מקלט בין התקרות הכפולות. הן מעופפות מהבית המקולל ושבות אליו.
פלייליסט - אפוטרופוסית יקירת ביתי משפט לענייני משפחה - עובדת סוציאלית עו"ד ירדנה נילמן

.
בלב הסיפור המצמרר הזה על הבית, הגזילה ושוד- החלשים וכל מה שיתגלגל מעתה באולמו של השופט גורפינקל במחוזי תל אביב, נמצא זוג. אשה וגבר. נאהבים. עורכת דין מוכרת מתל אביב, כבת שישים, מלח הארץ, דור שביעי, חברון, אינטל, צפון תל אביב, עבר נקי, יקירת בית המשפט למשפחה שנתן בה אמון מלא, ושותפה לעסק, בחור כבן 36 מטבריה, בעל ספרית די וי די ומשחטה, ביישן למראה ורב קסם שהיה מחובר לאנשי שוק אפור בצפון. ברדיוס רחב יותר סביב זוג הנאהבים, התקיים המעגל של אשתו, בתו, שני ילדיה, חבריו, שותפו, צוות עובדים ותחתיהם כ120 חסרי אונים. חלשי החברה. חוסים תחת אפוטרופסם ונתונים למרותם וחסדם. זקנים, מפגרים וחולים.
זו מפת השחקנים במחזה הזה, אך מה שחשוב בו יותר משני גיבוריו הראשיים, זה שניתן לזהות בו, כמו במפת מבצע צבאי, את דרך הפעולה של איש שוק אפור ואת הדרך שבה מזוהה אוצר או מטמון חוקי ונשלחת זרוע יניקה של תמנון, זדונית וחפה מחמלה, נצמדת בעזרת מקורב לאוצרו של חסר האונים ויונקת אותו עד היעלמו.
יש בסיפור הזה גם רגע מזוקק אחד שבו, במבט לאחור, יכולה העין להבחין איך הכל מתחיל.
העזרה: בחור עם לב זהב
הכל התחיל במה שנראה כמעשה טוב של בחור צפוני חם עם לב זהב. בשנת 2005 בא בחור בשם ג'ואי, איש צעיר, עולה חדש בודד, בקושי מדבר עברית, לספריית די. וי. די. בטבריה. הגיע להחליף סרט וסיפר לבעלים שנראה קשוב מאד, כי משרד אפוטרופסים בשם דורי דורות שמטפל באמא שלו, בוזז כנראה את כספה. ג'ואי לא ידע מה לעשות מול עורכי הדין. ושוקי (יהושע) שאול, גבר גבה קומה, כבד מאד, עם חיוך חם, האזין רוב קשב ואמר: "אני אעזור לך". לקח ממנו את מספר הטלפון של עורכת דין בשם ירדנה נילמן ומיד התקשר אליה.
"התקשרתי ואמרתי לה: מדבר שוקי מטבריה, עומד לידי ג'ואי שגנבו לאמא שלו את הכסף". סיפר שוקי בחקירתו. ירדנה צחקה. "אתם מוזמנים לבוא אלי ולספר הכל", אמרה. כך החל סיפור האהבה או ההונאה, הגזל או הרומן, איך שתקראו לזה, בין עורכת הדין התל אביבית, אוצרת האמנות, הכריזמטית בת ה- 57 בעת ההיא לבין בעל ספרית הדי וי די שוקי בן 31 אז. ג'ואי ושוקי הגיעו ישר לדירה- משרד של נילמן ברחוב ארבע ארצות בתל אביב. הצפון הישן והיפה. קרוב מאד למה שהיה משטרת דיזנגוף. "הערצתי אותה", אמר שוקי לחוקרו שיתהה כעבור שנים מה לו ולאשה הזאת. "היא היתה עורכת דין צעירה ברוחה. מצליחה. היא מתל אביב ואני מפה. פתחה לי את העיניים. הראתה לי עולם שלא הכרתי כי גדלתי בטבריה".
מיד, כבר בדירה ההיא שעוקלה לפני מספר חודשים, בפגישה הראשונה, הציעה נילמן לשוקי שאול להצטרף אליה לעבודה, לדאוג לג'ואי.
אני תוהה כעת – האם זיהו מיד שוקי וירדנה זה את זו באותו חוש ריח חד של טורפים? האם כבר אז, כשבא עם ג'ואי לירדנה, קלט שוקי בת ברית חשאית ואת כל מה שיחבר אותם מאותו זמן למשך שלוש שנים אינטנסיביות של פעולה גלויה וחשאית, רומן סוער, ביזה לכאורה, ואף שפה סודית מלאה רמזים שרק שניהם הבינו, בה התכתבו באי -מילים שנתפסו?
"בדיעבד", תגיד לי ירדנה נילמן עתה, "נראה לי כי כבר אז הריח כסף".
ואת, מתי את החלטת פעם ראשונה לגנוב? שאל אותה החוקר משטרתי לפני. היא לא ענתה. אני תוהה האם כבר אז באותה פגישה ראשונה בארבע ארצות קלטו שניהם את הזדמנות הפז המרהיבה שיצרה עבורם מדינת ההפרטה, לשים ידם לא רק על כספה של אמו של ג'ואי, אלא על כל שאר החסויים שמאותו זמן בו פגשה את שוקי, החלה נילמן לקבץ בבתי משפט בכל מקום כדי להקים את תאגיד האפוטרופסות הפרטי שלה- שלהם. או שירדנה, מתאהבת מהירה, פשוט נפלה בשביו? היא כבר היתה בעסקי זקנים, אביה מוריס דעך בבית אבות עלוב והיא הקימה בעצמה בית אבות קטן אליו העבירה אותו. התחום היה מוכר לה. הרפתקאת בית האבות ההוא התברר לי מבדיקה, הסתימה רע. המקום קרס, וגבר בשם י. בו התאהבה אותו זמן רוקן אותה כספית.
בסוף אותה שנה כבר נסעו ירדנה ושוקי יחד לחו"ל. נשארו צילומים מאושרים ממסע למיאמי ביץ. הם גרו שם גם אצל חברתה א. ובעלה. ע"פ החברה א. – שלא אהבה את שוקי ממבט ראשון וראתה בו כריש שוק אפור שחברתה הטובה ירדני נפלה בשביו כפי שנפלה כבר קודם לכן עם גברים לא ראויים – היה שוקי מגיח למסעות קניות מהם שב עם שלל בגדים בערך של אלפי דולרים. כך החלו ב3 השנים הבאות עד לכידתם, מסע בזבוזים והוצאות עצום שכל פרטיו מתועדים בדפי החקירות מול עמודת המקורות הכספיים, שכולם חשבונות של חסויים. זה מול זה. אופנוע ים, וילה, אמסטרדם, ארה"ב, משקפיים בעשרת אלפים, מחלקה ראשונה, ב. מ. וו. וכו'. כל אלה מול זקנה סנילית עם שתי דירות, פגוע ראש עם חשבון בנק, מפגר עם מטבע זר.
כך עזבה נילמן ב2005 את תאגיד האפוטרופסות "דורי דורות" בו עבדה ושפעולתו השתבשה עקב חקירה, ובינואר 2006 הקימה עם שוקי כמין מבנה מושלם של קומבינה, שתי חברות מחוברות. אחת לה, ואחת לו: ירדנה נילמן שירותי אפוטרופסות בע"מ ו-א.י.ש. סיוע, שירותים ואחזקה בע"מ, שנוהל לכאורה ע"י מירב לוי זית.
תוך זמן מה כבר הפקיד בית המשפט למשפחה בידיהם הנאמנות כ- 120 חוסים על רכושם ודירותיהם. אוצר גדול. שוק חופשי בזקנים.
רק דרך כספומטים משכו השניים ע"פ החשדות 808,512 שח.
נילמן ישבה ברחוב ארבע ארצות 28 ושוקי במשרד סמוך מאד ברחוב מהר"ל 10 היוקרתי. לא זזו זה בלי זו. היא גרושה והוא נשוי ואחר כך גרוש לכאורה מאשה פלוס ילדה בטבריה. חי בין הצפון, משפחתו שם, אחיו, חבריו- שותפיו הצפוניים אליהם יזרים כל הזמן הון, לבין תל אביב, בית אהובתו, וזירת הפעולה והשאיבה של הכסף. "תמיד היה משהו מוזר בעיני במשרד", אמרה לי עובדת, "לא הבנתי אם שוקי הוא כולבויניק פשוט כפי שנאמר לנו או המנכ"ל. לפעמים התבלבלת, מי הוא מי בעסק הזה? אבל לא שאלתי". הרוע חי תמיד מן השתיקה של הטובים.
כלא
כבר ארבעה חודשים מאז מעצרה השני יושבת עורכת הדין נילמן באגף סביון של כלא נוה תרצה. אגף נקי מסמים. בת 62 כיום, בעלת תואר בעבודה סוציאלית, משפטים והתמחות באמנות. אשה בעלת טעם טוב, יקר לפעמים, שע"פ כתב האישום בזזה עם שותפה 7,256,377.70 ש"ח מכ- 20 חוסים, מחולי נפש ועד תשושי נפש. רובם כבני שמונים. כיום היא טוענת באזני כי, נקיה מרבב עד אז, הלכה שבי אחרי אהבה מעוורת. נשבתה בקסמו של "נוכל מקסים". שוקי שבה את לב כל הסובבים אותו, יצר אמון. בחור מבריק. הוא הקיף אותי באהבה ותמך בי בכל רגע שהייתי זקוקה לו". קרוב משפחה שלה אמר לי כי "ירדני השתנתה מאד אחרי שננטשה. היא נסעה לעבוד באינטל אירלנד וכששבה, עברה משבר משפחתי קשה, ננטשה ומאז נסחפה אחרי גברים לא ראויים שישקמו את גאוותה… היא מהנשים שמאבדות לגמרי את הראש כשהן מתאהבות".
היא נעצרה בנתב"ג עם שובה ממסתורה בגואטמלה בו ישבה למעלה משנה. עובדת שם במלון מקומי ובמסעדה שהכירה מטיול של בתה. מחשש בריחה היא עצורה כעת עד תום התהליכים. כשנעצרה באביב האחרון תוארה כמפלצת, חומסת זקנים ונכים. עוררה זעם ונעלמה בכלא. הפרופיל שלה מתאים יותר לכתבה משבחת בכתב עת כלכלי מאשר לאסירה שנואה: צברית דור שביעי שנולדה בתל אביב בשנה של מלחמת השחרור, שאמה וסבתה ילידות הישוב היהודי בחברון. אשת פסיכולוג בעבר, אם לשני ילדים מוצלחים ועורכת דין משגשגת. בכלא היא דמות מרכזית, פרקליטת העצירות, יועצת, מטפלת, ידה בכל. יושבת עם שלושת החשודות ברצח ילדיהן כולל מארי פיזאם וגם עם אתי אלון מרוקנת הבנק.
אתן מדברות על מה שעשיתן?
"לא. כשאתה יושב בכלא עם הנשים האלה, שאלת המעשה שהביא אותנו לשם אינה עולה. מה שעולה זה רק הענין האישי. ברור שכולנו נמצאות שם כי מעדנו". היא אומרת. מלאת התלהבות מכל פעילותה שם. קשרים, ידידות, עזרה. טיפול בילדי אסירות. סוג כמעט נוצרי של ריצוי חטא, כפרה של חוטא שבא בשמחה על עונשו.
היא מיודדת עם אתי אלון. יש דימיון בין המיקרים שלהן. בשניהם ניתן לזהות כרוניקה של השתלטות עברינית ואנשי שוק אפור על מקור כספים חוקי שנח לו בבנק או תחת אפוטרופסות, מוגן לכאורה, ובעצם פרוץ בהעדר פיקוח של ממש או בשל שיתוף פעולה של אנשים מבפנים.
נילמן ואלון ישבו בתוקף תפקיד חוקי ומוסדר, נקיות לכאורה מרבב, על ברז או על כספת, בנק ותאגיד חסויים, וגבר קרוב ותקיף, רב השפעה עליהן, אח או מאהב – פעל איתן או הפעיל אותן והזרים את הכסף בהליך חשאי פלילי ובעזרתן המלאה אל שקיו של שוק אפור שבלע הכל ולא נודע כי בא אל קרבו. כספי אלון הזינו ארגוני פשיעה מפה ועד ארה"ב.
נילמן ישבה על כסף רב מכיון שהמדינה החליטה במסגרת מהלך הפרטה ענקי להעביר גם את האפוטרופסות על חסרי האונים לידיים פרטיות. הצעד הזה לווה במהלך נפשי חברתי שבו הפכה החמדנות מחטא למעלה. מאז הכל פתוח. סוג של סדום. אני תוהה בכמה מקומות דומים מתרחש ברגע זה מצב דומה של הפקרת החלש לחסדו של החמדן.
- את לא חשה חצויה? מצד אחד קיימת אורח חיים נורמטיבי רוב שנותיך, הפגנת מסירות רבה לחסויים ומצד שני הביזה הזאת מאז 2006.
אני לא מרגישה חצויה, אלא כמי שעשתה טעות גדולה בכך שנתתי אמון מלא ועיוור בשוקי. המצפון מיסר אותי יומם ולילה מאז.
- זו היתה אהבה מעוורת או חמדנות משותפת?
כנראה שבמקרה שלי זו אהבה. מעולם לא חטאתי עד ההיכרות עם שוקי. והשאלה הגדולה שאני מתעסקת בה בתוכי מאז הבריחה לגואטמלה היא כיצד עברתי על כל הקודים המוסריים והמצפוניים שלי. אני חשה כעת הקלה גדולה. ריצוי העונש הוא הדבר לשמו חזרתי. יש לתת את הדין על טעויות כאלה".
עם זאת היא מנסה עתה לגולל חלק ניכר מן האשמה על שותפה, שוקי, ששוב אינו יכול להשיב. לטעון כי הכסף עבר אליו כדי להיות מושקע בשוק האפור ולשוב לחוסים, כאילו היה השוק האפור בית השקעות סולידי. ע"פ החלטה תקדימית בעליון, הצליח עורך דינה, אבי כהן, פרקליט פרטי מוכר שמייצג אותה בשל חסרון הכיס שלה כפרקליט ציבורי, לקבל מידע על עברו של שוקי שאול. שופט בית המשפט עליון הנדל הכיר בכך כי מעשיו ועברו של שוקי שאול רלוונטיים למשפט על אף העדרו המעציב.
בטבריה: חי באחיזת עיניים
הגבר הבישן שבו התאהבה ירדנה נילמן באותו יום גורלי, מוכר היטב בשכונה ד' על ההר של טבריה. כשאני בא לשכונת אגוז השיכונית, עם השוק הגדול, בתי הכנסת הקטנים וחנות העורך דין, כולם מכירים את שוקי שאול ומכוונים אותי לדירה בה היה רשום במשטרה: אגוז 1116 ב. זהו בלוק גדול ורב כניסות ובו בקומה הראשונה מעל עמודים וחצר שוממה, הדירה שבה חי כיום אחיו. מכירים אותו בבית הכנסת שבו אומרים קינות על ט' באב, במכולת וברחוב. מכירים גם את אשתו. שביל עפר מוביל לבית הוריה של שולמית ערוסי שאול אם בתו ואחר כך גרושתו. "התגרשתם על הנייר", אמר לו החוקר, "רק בשביל ההוצאה לפועל". אני שואל את האח על שוקי ומעשיו. "אין לי שמץ של מושג על מעשיו, על ירדנה או על התאונה", אומר לי האח. "לא אדבר על אחי עם איש".
לפעמים נדמים כל פרטי חייו של שוקי שאול כמין קומבינה מאחזת עיניים שנועדה להסתיר, לחמוק. לכסות. בכתובת שמסר גר רק אחיו. בכתובת אשתו גרים הוריה. הוילה לא נרשמה על שמו. היו לו כמה שמות. העסקים המצליחים שלו תמיד הפסידו ובלעו כספי אחרים. הלוואות לקח בלי לרשום. נחלה בה רצה עברה לרשותו. זרם הכסף הבזוז זרם לאי שם, למקום בלי שם, לאנשים בלי פנים.
בשכונת אגוז העניה הוא היה מאותם נערים שהגשימו חלום על עושר ושבים לימים עם רכבי יוקרה גדולים, מואפלי חלונות מזן האמר, ב. מ. וו. או לקסוס. לא ברור במה הם עוסקים, אך יש יראה מהם. אחד מ- "הטיפוסים האלה", כמו שאומרת דמות ב"אלה תולדות" של אלזה מורנטה, "שרוצים להפוך את הכל לחשבון. להוסיף, להחסיר, להכפיל וכל זה כדי שיצא להם בסוף אפס!!!"
הנה בתיק החקירה, סכום של 17,900 ש"ח ששולם עבור עגינתה של היכטה שבשימושו של שוקי שאול במלון גלי כנרת. או 40 אלף שח לטיול משפחתי. 70 אלף שח לאופנוע ים. 6,000 לספא מפנק. הכל ע"פ החשד מחשבונות החסויים. הנה 400 אלף ש"ח שהוזרמו מחברת א.י.ש. הישר למשחטת כוכב הצפון הכושלת בכפר מרר, בה היה שוקי שותף עם חבר ורע, נער שעשועים צפוני מוכר היטב, בעל דירות ונכסים, מפזר כספים גדול ומקושר היטב לשוק האפור. המשחטה בלעה הון: כמיליון ושבע מאות אלף ש"ח. מי שמחפש את מסלול הכסף ינסה להגיע אליה. אך היא פגה, נעלמה.
שוקי הפך גם לאבי קיס כשפרסם ע"פ החקירה תחת השם הבדוי הזה מודעות במקומונים צפוניים כדי לחפש נערות ליווי לעבודה וכן לפרסם מכונים. לפעמים נע בין השמות כמו בין הכתובות. בצפון היה איש עסקים מפוקפק, חומק מנושים ונעקצים, ובתל אביב היה כלבויניק בעל לב זהב שהעסיק גם את אביו בתיקונים, והיה גם מנהל הכספים לא רשמי, מורשה כל החתימות, בעל צ'קים פתוחים וכרטיסי האשראי של העסק והחסוים, של כל אלו שהוצאו מחסות עצמם ומשפחתם והופקדו ע"פ הוראת שופט בידי ירדנה ושוקי. או ע"פ לשון החוק היבש: "חסוי, בהתאם לדין, הינו מי אשר מחמת חולי נפש, או לקות שכלית או קטינות, אינו יכול לדאוג לעניניו ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו…האפוטרופוס הממונה חייב לדאוג לטובתו של החסוי ולנהל את עניניו ביושר, במסירות, בנאמנות ותוך שמירה על כבודו".
הנפילה: אין לה משקפיים
כשנפלו השניים מקץ שלוש שנים סוערות וגדושות ריגושים, נפלו יחד אבל ברחו לחוד. ב- 2008 התעוררו חשדות אצל נציגי האפוטרופוס הכללי במהלך דיון בבימ"ש על מכירת נכס מקרקעין של חסויה. הדוחות הכספיים שצירפה עוה"ד לבקשתה העלו את החשד כי נכללו בהם הוצאות שלא כדין. חשדות אלה נבדקו ובין היתר נמצא כי באותו תיק נרכשו לחסויה משקפיים באלפי שקלים. בירור בבית האבות העלה כי החסויה כלל אינה מרכיבה משקפיים. החקירה העמיקה. תלונות הנעשקים פרצו החוצה בתכנית "שומר מסך" ועוררו זעם. שוקי נסע לארה"ב בסוף אוקטובר וכחודש אחריו נעלמה ירדנה לגואטמלה לה אין הסכם הסגרה עם ישראל. שוקי חזר אחרי חודש ונעצר. ירדנה נשארה שם עוד שנה ורבע. שוקי שלח לה לפעמים דולרים לשם.
"ירדנה לקחה לי את החיים", אמר שוקי בחקירתו. "אולי הוא הרס לי את החיים?" תהתה ירדנה. כשהראה לה החוקר את ההוצאות על אופנוע ים, מעגן ליאכטה, מודעות לחיפוש נערות ליווי ואף על הבטון לוילה בפוריה, אמרה נילמן "אני ממש נחנקת. תן לי להתאושש". כששבה מבריחתה החלה לשתף פעולה כמעט בהקלה עם חוקריה. יחד עברו על חשבונות, העברות, הוצאות ענק ושמות החסוים שאת כולם הכירה היטב. היא טיפלה בהם טוב גם ע"פ עדויות עובדים במשרד. חצויה. ליטפה ורוקנה. לחוקריה תיארה איך פעל ענין הכספים, איך "הועברו לחשבון א.י.ש. שהיה מין מסלקה", אמרה. "היינו זוג. שוקי ואני. הוא היה אחראי על צד השיפוצים וענינים טכניים של החסויים. והיתה לו יד חופשית בכסף. למה? "כי אהבתי אותו. הכל נעשה מרצוני הטוב והחופשי".
"אבל החרבת במו ידיך את העסק שלך?"
כל הזמן שהייתי בגואטמלה חשבתי איך עשיתי את הדבר הזה.
החוקר מציג בפניה כ720 אלף ש"ח הוצאות שלהם כבני זוג משך שלוש השנים הטובות. פינוקים. היא חשבה שהיקף שוד הכספים היה 2 עד 3 מיליון, לא עשרה או שבעה כמו שהגיעו בבדיקה המלאה. "אם הייתי יודעת את ההיקפים האלה, אולי הייתי חותכת ורידים". כשנחקר בנה אמיתי, שעל שמו נקנה אופנוע ים ואליו הועברו כספי תמיכה חודשיים, אמר לחוקר כי "אכן מערכת היחסים בין אמי לשוקי נראתה לי מוזרה מאד. שוקי הוא מקור כל הצרות. אמא גדולה עליו בכמה מידות. לפני שוקי היה לאמא חבר שגנב ממנה. כשהכרנו את שוקי הזהרנו אותה ממנו". גרושתו שולמית אמרה לי כי ידעה "על הכל רק מהחדשות. כרגע לא יכולה לדבר. אני לא מוציאה אנשים מהקבר". היא גרה בטבריה. הבית שבנה לה בפוריה ריק. ע"פ חוקרי המשטרה, חי שוקי שאול חיי אישות בשעתו גם איתה. גם עם ירדנה.
המפקד
באי-מייל אחד כתב שוקי לירדנה: "תשמרי על בארות המים שלנו תמיד מלאים פול". היתה להם השפה שלהם ומשפת המכתבים ברור מי המפקד. הכולבויניק הבישן ניהל כמעט הכל, פקד, הורה, ביצע. "הוא הוצג בפנינו במשרד כאיש הטוב שבא לעזור", אומרת לי עכשו י.ס. שעבדה זמן מה כבקרית במשרדי ירדנה ושוקי, עובדת מסורה שעברה בבתי חסויים תחת פיקודה של ירדנה. "היא היתה אשה מדהימה", אומרת ס. "אם היא מאחזת עינים אז היא גאונית. ביצעה את זה מושלם. עבד אצלה קאדר של אנשי מקצוע טובים. האוירה במשרד היתה מצוינת, חמה, ביתית. אוירה של אמון. ירדנה היתה בוסית טובה. לא לוחצת, עד שהגיע צורך בכסף לחסויים. אז פתאם לא היה. אשה זקנה, שידענו שיש לה שלוש דירות, לא היו כמה אלפי שקלים למכשיר שמיעה עבורה. זה שיגע אותי איך פתאם אין לה כסף, אבל לא חפרתי בזה. כשהכל התגלה, נדהמתי כי ירדנה היתה אשה מצחיקה וחכמה ובחקירה שלי שמרתי על לויאליות כי עדיין לא קלטתי כל מה שקרה שם".
- ושוקי שאול?
תעלומה. לא הבנתי איך הוא מתחבר לירדנה. נראה לי מוזר מאד. לא ידעתי שהם זוג אבל ראיתי כי המון דברים התרחשו אצלה בבית בארבע ארצות. נגמרה העבודה והם המשיכו אצלה. הוא היה בחור גבוה, בריא בשר, ביבי פייס. מתוק. כאילו בישן מאד. חיוך נורא טוב ובכל זאת היה שם משהו שלא היה לו הסבר. הוא הוגדר כשיפוצניק במשרד, אבל כשהיה בא, הקים אותה מהכסא שלה. מהר מאד בלט פער עצום בין מעמדו הרשמי למעמד האמיתי שלו. בעצם בוס. תמיד הביא למשרד כל מיני חברים שלו שהיו מין עבדים. שפוטים שלו, כאלה שנהגו עבורו כשהיה בשלילת רישיון".
"אחר כך, כשהכל התפוצץ, נראה לי מוזר שהוא ישב מעט בכלא. ברח לארה"ב כאילו לעבוד שם ולהחזיר כסף וחזר ונכלא ודי מהר יצא לחופשי כשהיא היתה בגואטמלה. לפני ארבעה חודשים, כשירדנה חזרה ומיד נעצרה וחודשה החקירה, קבעו החוקרים עימות בין שוקי לבין מירב מהמשרד. מירב הגיעה למשטרה ביום חמישי ה-4 למרץ. והוא לא בא. נעלם. המשטרה אמרה שזו ארץ קטנה, אין לאן לברוח, יתפס מהר. אחרי יומיים קרה מה שקרה. היו המון דיבורים מה בעצם קרה לו. עד היום חושדים אצלנו שאולי נעשה משהו כדי להשתיק".
התאונה
זהו כביש חשוך, משובש לפעמים בשל שטפונות ורכב הב. מ. וו. 530 הגיע לקטע הזה של כביש 90 במהירות מסחררת. עדים ראוהו עוקף בדרך, אך איש לא ראה את התאונה שהתרחשה מעל בתי המלון של ים המלח, קרוב לאחת עשרה בלילה של ה-6 למרץ, בזמן שהכל ריק ואפל. הם הגיעו מדרום לצפון, שני גברים בשנות השלושים שלהם ואשה בת גילם שישבה מאחור. כולם שתויים. לא חגורים. זהו דגם יקר, רכב של טון וחצי, שש בוכנות, מגיע ל245 קמש. מאיץ למאה קמש בשבע שניות. שמונה כריות אויר, מנגנון בקרת יציבות, סייען בלימה, חיישן גשם וציון ארבעה כוכבים במבחן ריסוק.
נראה שהיו שתויים – זחוחים. אולי כדי לשכוח. אחד מהם התעלם מהזמנה משטרתית, אך ידע כי מעצרו קרוב. זה היה מוצ"ש, ואולי כבר מחר יעצר, יחקר שוב, יעומת, ישב. האחר היה חברו הטוב, לפעמים שותף. הם באו מאילת שם בילו ורכשו את הרכב מבחור אילתי, טרם העברת בעלות. שנת יצור 2008 מחירון 280,000. היה איתם ברכב סכום כסף גדול נוסף.
לכודים במהירות ובמוסיקה כמין בועה מבודדת, חשו פתאם משיכת הגה חזקה מאד, אבדן שליטה, צמיג ימין אחורי התפוצץ כנראה בשל מהירות שתויה ובור באספלט הכביש. ה- 530 הסתחרר וירד לשוליים הרכים, הנהג, נעזר ברכב האמין, השיבו לכביש. מאוחר מדי. הרכב התהפך מספר פעמים ונחת על חרטומו. מעצמת הפגיעה נפתחו הדלתות ושלושת הנוסעים הועפו, נחבטו במעקה בטיחות, באספלט. כל השלושה נהרגו במקום.
כשהצלם חיים הורנשטיין הגיע לזירה על אופנועו, כבר היו הגופות מכוסות. רחוקות זו מזו. הוא זוכר שהאשה שכבה על הכביש. גבר אחד בתעלה לצד הים. במדרון. הוא זוכר שנהרו לשם יותר מדי שוטרים, יותר מן הצפוי בתאונת דרכים, שההסתובבות שלהם בשטח היתה יוצאת דופן. רכבים אחדים נעו לצידי הכביש, סרקו בזרקוריהם את האפלה הסמיכה כמחפשים עקבות. חוקר אחד דיבר על אפשרות של מארב. חיפשו סימני צמיגים של רכב אחר ולא מצאו.
אחר כך היה דיבור בין החוקרים במקום, על כך שהשלושה שהגיעו מאילת, היו שם תחת מעקב. ע"פ מסמכים הם זוהו כשוקי שאול, חברו מיקי ג'ינו ממגדל ועימם הלן מוריאדי חברתו היפה של ג'ינו ממושב ליד אשקלון. תיק התאונה לא נסגר עד היום. בוצעו בדיקות מעבדה שמנסות לאתר צבע ממגע של רכב אחר. לא נמצאו. המשטרה מאשרת כי נמצא סכום כסף גדול, חריג, ברכב. אין אפשרות לקבוע מי מהשניים נהג. בשלושת הגופות נמצאו עקבות של אלכוהול וסמים. סיבת התאונה כנראה: גורם אנושי. התפוצצות צמיג עקב מהירות. שכרות. עפ עדויות של מכרים של שוקי הוא לא היה איש אלכוהול משתכר, וממצא זה מחשיד בעיניהם את מהלך התאונה כענין מכוון עי אחרים.
במסעדת דליה מתחת למושבה מגדל שלו, אומר לי יוסי ג'ינו, אביו של ההרוג מיקי, שנדמה לו כי שוקי נהג. הוא היה שם אחר כך וראה מה שראה. אין על מה לדבר. "תשתה קפה ומיץ ואני אלווה אותך בכבוד לדלת. אין על מה לדבר. הילדים מתו ונקברו, הכל נקבר איתם", הוא מסכם ומשתתק. הבן האחר ששב מטיפוח קברו של מיקי, מביט בי ושותק. המשטרה מסרבת לאשר אם התנהל מעקב אחרי השניים.
כך, בקץ אותו שבוע בראשית מרץ שבו שבה ארצה ירדנה נילמן כדי להתחיל לדבר על הכל, עף מפה אהובה לשעבר שוקי שאול כדי לא לחזור לעולם. בסיפור הזה, שבו נשאבו ועברו למעלה משבעה מיליון ₪, "לא נשאר לאף אחד כסף, גם לירדנה המטומטמת לא נשאר גרוש". אמר שוקי לחוקריו. זה נכון לגבי שני הגיבורים, החיה והמת. דירתה של נילמן עוקלה ונמכרה. הוילה של שוקי, מסתבר, משועבדת לאיזה מגדל עופות צפוני שנעקץ. בסך הכל נעלמו לבלי שוב כחמישה מיליון ש"ח או יותר. נשאבו לאי שם בצפון, למישהו שהחקירה לא הגיעה אליו. כמה מהחסויים שנבזזו, הלכו לעולמם. פה ושם נמשכים קרבות קטנים על השאריות.
קישורים:

מינוי אפוטרופוס לחסוי - הונאה ועושק בחסות בתי משפט לענייני משפחה ופקידות הסעד

שמואל בוקובסקי - מינוי מופקר אפוטרופוס לאישהתחקיר הארץ - 3.5 מיליארד שקלים של חסרי ישע מנוהלים על ידי אפוטרופוסים ללא פיקוח , דנה ויילר-פולק , הארץ , מרץ 2012
למרות פרשת הונאה של מיליונים ואינספור תלונות, האפוטרופוס הכללי מודה שאין בידיו את המידע הדרוש לפיקוח על סכומי העתק של חסרי הישע

"יש כאן שרשרת שלמה... במחלקות הרווחה התיק המורכב של האדם בעל המוגבלות הוא אחד ממאות, והעובדת הסוציאלית תעדיף לעתים קרובות לדחוף למינוי אפוטרופוס בו. גם הרופאים ירשמו דבר ראשון שאדם זה זקוק לאפוטרופוס. והשופט עמוס התיקים, שסומך על אנשי המקצוע, ייתן להמלצותיהם תוקף של פסק דין - והנה מונה עוד אפוטרופוס. לצערי, במדינת ישראל כלי האפוטרופסות משמש את אנשי המקצוע כדי לקבל החלטות על האדם מעל ראשו, בלי שיפריע".
היד הקלה על ההדק הובילה לריבוי אפוטרופוסים: כיום יש בארץ קרוב ל-54 אלף - יותר ממספר החסויים

עובדת סוציאלית ועורכת הדין לשעבר ירדנה נילמן אהבה את החיים הטובים. נסיעות לחו"ל, מסעדות, טיפולי ספא. מיליוני השקלים שעברו בחשבונות הבנק שלה מימנו בנדיבות את האהבה הזאת. אלא שהמיליונים האלה לא היו שלה. זה היה כספם של 20 מבין 130 חסרי ישע, בהם חולי נפש ולוקים בשכלם, שנילמן עמדה בראש תאגיד האפוטרופסות שהיה אחראי להם. היום, בעוד נילמן מרצה שבע שנות מאסר וחצי לאחר שהורשעה בגניבה של 7.2 מיליון שקלים, ממתין להחלטת הפרקליטות תיק נגד תאגיד אפוטרופסות נוסף והעומדת בראשו. גם את התאגיד הזה, קרן דורי דורות, האחראי ל-200 חסרי ישע, ניהלה בעבר נילמן לפני שפרשה והקימה תאגיד משלה.

ההונאה של נילמן והחשד להונאה בקרן דורי דורות הם מקרים קיצוניים אבל משקפים בעיה רחבה: היעדר פיקוח על האנשים המנהלים את חייהם של כ-44 אלף חסרי ישע, מקבלים למענם החלטות משמעותיות ואף הרות גורל ושולטים בכספם וברכושם. קשה להפריז בנחיצות הפיקוח בתחום האפוטרופסות, המשלב בין אנשים חסרי הגנה ורכוש הנאמד כיום ב-3.5 מיליארד שקלים - שילוב נפיץ מלכתחילה. אבל למרות ההדים של פרשות נילמן ודורי דורות, למרות השנים שחלפו מאז, בפועל לא השתנה הרבה: במסמך המצוי בידי "הארץ" מודה הגוף האחראי לפיקוח - אגף האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים - כי אין בידיו המידע שיאפשר כלל פיקוח אפקטיבי.

המסמך הזה הוא תשובה למכתב ששיגר ארגון "בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות", הפועל בתחום זה כמה שנים. "קיבלנו תלונות רבות מחסויים, מבני משפחה ואף מאנשי מקצוע, ובעקבותיהן החלטנו להיכנס לעומק הנושא וחיפשנו מידע", מסביר עו"ד יותם טולוב מ"בזכות". "כשהבנו שאין ממש מידע כזה, פנינו לאפוטרופוס הכללי על פי חוק חופש המידע".

התשובה של אגף האפוטרופוס הכללי, שמאז מאי 2011 עומד בראשו ד"ר דוד האן, הדליקה נורה אדומה. בתשובתו מודה האגף כי אין בידיו שורת נתונים בסיסיים: לאפוטרופוס הכללי אין נתונים על החלוקה המדויקת בין אפוטרופוסים חיצוניים בתשלום לאלו שהם קרובי משפחה או ידידים, גם לא תיעוד כולל של תלונות. רבים מהאפוטרופוסים אינם שולחים אליו דו"חות פעילות שנתיים כמתחייב מהחוק, ולכן הוא אינו מתוודע למצבם של חסויים רבים ולמה שנעשה לרווחתם וברכושם. את מבקר המדינה, כפי שנחשף כאן, כבר הניע המצב הזה לפתוח בחקירה.

האפוטרופוס הנעלם

י', שחווה בעבר התמוטטות עצבים ופגיעת נפש, הוא אחד מעשרות אלפי האנשים שפקידת סעד המליצה למנות להם אפוטרופוס ובית המשפט לענייני משפחה אישר את בקשתה, על פי הנוהל. בתחילה דאגה בתו לכל ענייניו אך לפני חמש שנים היא נהרגה בתאונת דרכים. מאז יש לו אפוטרופוס חיצוני. כמו אחרים כמותו - גם אלו המתקיימים מקצבת נכות חודשית של 2,160 שקל - נאלץ י' לשלם לאפוטרופוס החיצוני תשלום חודשי: 450 שקל. הוא מעיד שלא ראה את אנשי האפוטרופוס שלו תקופה ארוכה.

"אני משלם להם בכל חודש בחודשו מאות שקלים והם מגיעים לכאן פעמיים, אולי שלוש בשנה. בזאת מסתכם הקשר מבחינתם", הוא מספר. "יש לי מספר כללי ואליו פניתי לפני שנה כשרציתי שישחררו לי סכום גדול יותר מהקצבה החודשית. לקח לי כמעט חודשיים להשיג את האדם שאמור לעשות את זה. כשביקשתי פגישה כדי לדעת מה מצבי הכלכלי אמרו לי בכל פעם שיחזרו לתאם, ועד היום אני מחכה".

תלונות מהסוג של י' - על הקושי של מי שמכונים "חסויים" ליצור קשר עם האפוטרופוסים שלהם ולקבל מהם מענה לבקשות - הן השכיחות ביותר בין אלו שהניעו את ארגון בזכות לפנות לאפוטרופוס הכללי. אבל, על פי טולוב, הבעיה מתחילה עוד לפני כן, בעצם מינויים של האפוטרופוסים בארץ.

"יש כאן שרשרת שלמה", הוא אומר. "במחלקות הרווחה התיק המורכב של האדם בעל המוגבלות הוא אחד ממאות, והעובדת הסוציאלית תעדיף לעתים קרובות לדחוף למינוי אפוטרופוס בו. גם הרופאים ירשמו דבר ראשון שאדם זה זקוק לאפוטרופוס. והשופט עמוס התיקים, שסומך על אנשי המקצוע, ייתן להמלצותיהם תוקף של פסק דין - והנה מונה עוד אפוטרופוס. לצערי, במדינת ישראל כלי האפוטרופסות משמש את אנשי המקצוע כדי לקבל החלטות על האדם מעל ראשו, בלי שיפריע".

היד הקלה על ההדק הובילה לריבוי אפוטרופוסים: כיום יש בארץ קרוב ל-54 אלף - יותר ממספר החסויים - ועוד 11 תאגידי אפוטרופסות המורכבים מעורכי דין ועובדים סוציאליים, העיקריים שבהם הקרן לחסויים, ש.פ.ר, אקי"ם לאפוטרופסות, גג לחוסה ולנזקק. באגף האפוטרופוס הכללי מסבירים את ההפרש המספרי בכך שלעתים יש לחסוי יותר מאפוטרופוס אחד; טולוב טוען שבישראל שיעורם גבוה יותר מבמדינות אחרות, בהן אנגליה למשל. למרות האינפלציה הזאת, החוק בארץ לא קובע קריטריונים שאדם או תאגיד צריכים לעמוד בהם כדי למלא את התפקיד. לפני כמה שנים גיבשו אמנם משרד הרווחה והאפוטרופוס הכללי נוהל לאישור תאגידים בתחום, אבל גם הוא לא מכיל כללים מהותיים.

המגבלה הזאת רק מחדדת את הצורך בפיקוח על אלו האחראים לענייניהם של החלשים ביותר בחברה. ואכן החוק כשלעצמו מחייב כל אפוטרופוס חדש להגיש בתוך 30 יום דו"ח המפרט את נכסי החסוי וחובותיו, ומכאן והלאה למסור דו"ח פעילות שנתי עם פירוט פעולותיו, אופן ניהול רכושו של החסוי והתשלומים שנעשו. אלא שמכתב התשובה של האפוטרופוס הכללי מגלה שאין בידיו מידע על מספר האפוטרופוסים שהגישו דו"ח עם מינויים, וכי דו"חות שנתיים הוגשו רק על 21,232 חוסים, מחצית בלבד מהמספר הכולל (נכון ל-2010).
המקרה של עו"ד ירדנה נילמן, שמעלה בכספים במשך שלוש השנים 2006-2008, ממחיש עד כמה המצב הזה בעייתי.

יאכטה במקום טיפול שיניים

בשנת 2006 פרשה נילמן מניהול תאגיד דורי דורות והקימה חברה לשירותי אפוטרופסות בתל אביב. כמה שנים אחר כך, בדיון בבית משפט על מכירת דירה של חסויה, היא צירפה לתיק את הדו"חות הכספיים. רק אז החלו נציגי האפוטרופוס הכללי לחשוד שלא הכל תקין בחברה של נילמן, ושהחסויים שבטיפולה לא זוכים בהכרח לטיפול מסור וחף מאינטרסים.

בדיקה העלתה שהחשדות מוצדקים: נילמן ובן זוגה, יהושע שאול, הקימו חברת קש, "א.י.ש סיוע שירותים ואחזקה בע"מ", בכתובת זהה לכתובת חברת האפוטרופסות. כבעלת החברה החדשה נרשמה חברתה של נילמן מירב לוי. לוי פתחה לחברה חשבונות בנק, אבל בפועל היו נילמן ושאול בעלי השליטה בחברה ובחשבונותיה.

במשך שלוש שנים, על פי גזר הדין, הורתה נילמן על העברת כספי חוסים לחשבונות א.י.ש. על פי הוראותיה הוציאה לוי לשאול כרטיסי אשראי ומסרה לו שקים פתוחים וחתומים. באמצעות אלה יצא שאול לחגיגת קניות מתמשכת בהיקף של כחצי מיליון שקלים. בני הזוג גם משכו במזומן סכום מצטבר של יותר ממיליון שקל, ובסך הכל הונו כך את החוסים בקרוב לשלושה מיליון שקלים.

אבל לנילמן היו עוד דרכי פעולה. ביולי 2007, למשל, היא מכרה את דירתה של החסויה מ"א בהרצליה ביותר מ-800 אלף שקל. עד שהסכום הועבר לחסויה, שסבלה מאי התמצאות בסביבה, הוא כבר ירד לפחות מ-300 אלף. בו בזמן הלכו חשבונותיה של מ"א והתרוקנו. 69 אלף שקל נמשכו מחשבון הבנק שלה, 175 אלף שקל נוספים יצאו מקופת הגמל. את חובה של מ"א לבית האבות שבו שהתה מימנה נילמן בכספו של חסוי אחר.

נילמן ושאול הסוו את הגניבות על ידי זיוף מסמכים וחשבוניות ורישומים חשבונאיים כוזבים. כשעורכת הדין גנבה 15 אלף שקל מא"ב, חסוי פגוע ראש, היא רשמה שהכסף נמשך לצורך טיפול שיניים. היא רק שכחה להוסיף שהמטופלת היתה היא עצמה. ובכלל, טיפולי שיניים התגלו בתאגיד האפוטרופסות כמכרה זהב. כאשר כצ"ס, חסויה בשל מחלת פרקינסון, קיבלה טיפול שיניים ב-800 שקל, חייבה נילמן את חשבונה ב-38,800 שקל וצירפה קבלה משופצת.

גם משקפיים ומכשירי שמיעה היו סעיף נוח למשיכת כספים. מחשבונה של מ"א, אותה מחלבה אין-סופית, משכה נילמן 12 אלף שקל לרכישת משקפיים ומכשירי שמיעה - למרות שמ"א כלל לא הרכיבה משקפיים. מחשבונו של דב"ע, שסבל מדמנציה, משכה נילמן רק 2,600 שקל לרכישה מדומה של משקפי ראייה. מצד שני, ביולי 2007 היא העבירה מהחשבון הזה 200 אלף שקל לשלושה חשבונות שונים של חברת א.י.ש. נילמן לא ויתרה גם על גניבת 200 אלף שקל מחסויה לאחר אירוע מוחי, ממש ביום מותה.

הכספים הללו מימנו את החיים הטובים ואפשרו דאגה לרווחתם של בני המשפחה. כ-18 אלף שקל שולמו תמורת מעגן ליאכטה של שאול במלון בטבריה, 29 אלף לרכישת אופנוע ים, ו-40 אלף מימנו טיול של שאול ובני משפחתו לתאילנד. 200 אלף הועברו לאחיה של נילמן, ומדי חודש דאגה זו גם להעביר 3,500 שקל לבנה.

בינואר 2011 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב על נילמן שבע וחצי שנות מאסר. לוי הורשעה ונידונה לחמישה חודשי מאסר בעבודות שירות. שאול נהרג בתאונת דרכים בנובמבר 2008, לפני תחילת ההליכים.
.
פלייליסט על האפוטרופסית העובדת הסוציאלית ירדנה נילמן יקירת בתי משפט לענייני משפחה

.
פרשת נילמן לא היתה סוף פסוק. ב-2009 התעוררו חשדות לגבי קרן דורי דורות, התאגיד שנילמן ניהלה לפני שהקימה את החברה העצמאית שלה. אנשי האפוטרופוס הכללי חשדו כי גם כאן נעשתה מעילה בהיקף של מיליוני שקלים והגישו תלונה במשטרה נגד התאגיד והעומדת בראשו, אתי לוי. ביוני 2009 פשטה המשטרה על משרדי העמותה ועל ביתה של לוי. בפשיטה נתפסו ספרי העמותה, והחקירה שנפתחה אז העלתה את החשד שגם כאן נעשה שימוש בשיטות הדומות לשיטותיה של נילמן. בינתיים נסגר דורי דורות, אך תיק החקירה עדיין פתוח.

למרות הסכנות ששני המקרים מגלמים - וכך גם חשדות שהובילו לבירור הנערך בתאגיד ש.פ.ר ממש בימים אלה - אין פעולת אכיפה ממשית בהגשת הדו"חות. מבקר המדינה, בדו"ח מ-2004, כבר קבע שאפוטרופוסים רבים לא מגישים את הדו"חות במשך שנים. אך גם היום המצב לא השתנה באופן ניכר. מצד שני, לנוכח היקף כוח האדם במשרד האפוטרופוס הכללי - 21 עובדים שבדיקת הדו"חות היא אחד מתפקידיהם - לא מופרך לתהות איך היו נבדקים כל הדו"חות, אילו הוגשו.

אם בענייני האפוטרופוסים האחראים לכל היבטי חייו של החסוי או רק לענייני הרכוש יש פיקוח רופף, תחום מינויי האפוטרופוסים לענייני הגוף בלבד כבר פרוץ לגמרי. זה שנים שמשרד הרווחה ומשרד המשפטים מטילים זה על זה את האחריות לאפוטרופוסים האחראים לענייני הגוף בלבד, כלומר למקום המגורים, לצרכים רפואיים, תעסוקה ועוד. משרד המשפטים, באופן פרדוקסלי, טוען שהוא מבין ברכוש ולא ברווחתם של מוגבלים ולכן זה תפקידו של משרד הרווחה. משרד הרווחה עונה שאין לו תקנים ושהפיקוח מופקד בידי משרד האפוטרופוס. ובינתיים איש לא מופקד על התחום הזה ולאפוטרופוס הכללי אין עליו שום נתון.

אפוטרופוס לנצח

מגבלות המערכת לא הרתיעו את סופי ציגלר, מתאמת טיפול במסגרת דיור מוגן בקהילה "שלו". במהלך עבודתה הכירה ציגלר את ד', הסובל מסכיזופרניה. באחד מאשפוזיו חווה ד' התקף פסיכוטי ואמר כי יחלק את כל כספו ברחוב. הפסיכיאטר שטיפל בו נבהל ומיהר להחתים אותו על אפוטרופסות. מאז, במשך 18 שנה, הופקד עליו אפוטרופוס. תחילה היתה זו אחותו, אך ד' לא היה מרוצה וביקש אפוטרופוס חיצוני.

"שילמתי להם 450 שקל בחודש וכשביקשתי להפחית דמי ניהול לא הצלחתי", הוא אומר. "כל פעולה באמצעותם היתה מסורבלת, אם רציתי טיפול שיניים היה צריך לקבל אישור ולהסדיר את העברת הכסף. אתה מרגיש כמו אדם עם בייביסיטר בכל הנוגע לכספים".

ציגלר נרתמה לסייע לד'. "אני מלווה משתקמים רבים עם בעיות כלכליות אבל ד' שונה. הוא אדם עצמאי שמנהל את חשבונותיו ודירתו באופן מוקפד, זה לא האדם שיש לשלול ממנו את עצמאותו", היא אומרת. היא ערכה בירורים, השיגה המלצות וצירפה את שלה. "לי לא היו הכוחות להילחם", מעיד ד', "אבל סופי לא ויתרה. היא בדקה מה הדרך לעשות זאת, רדפה אחרי אנשי הטיפול שהמלצתם נדרשה, כתבה המלצה והביאה לביטול המינוי. מאותו יום אני עובד בשוק החופשי, מנהל את הדירה באופן עצמאי, וזה תרם להמשך חיי בצורה טבעית יותר".

"מתוך בורות אנשים חושבים שמינוי אפוטרופוס זה הפתרון הקל, ‘יאללה, תחתום והכל יהיה טוב'. לא מעמיקים במשמעות של ביטול חירות של אדם", אומרת גם ציגלר. "איש גם לא עורך ביקורת תקופתית, לבדוק אם יש צורך בהמשך המינוי. כך קורה שאנשים נשארים עם אפוטרופוס שנים רבות, לעתים ללא צורך. אני שמחה שהמאבק שלנו הצליח".

אבל ד' הוא רק חסוי אחד והמאבק לא הסתיים. בדצמבר 2011 התקיים דיון בעניין בוועדת חוקה, חוק ומשפט, שבו הודתה נציגת האפוטרופוס כי בשל מחסור בכוח אדם הם אינם מצליחים לעמוד בחובותיהם. מה ששמע בדיון הניע את יו"ר הוועדה, ח"כ דוד רותם, למתוח ביקורת חריפה: "לצערי הרב, אנחנו לא עושים עבודה טובה, הן בחקיקה, הן בפסיקה, הן בפיקוח, וצריך לשנות את המצב".
.
פלייליסט על התעמרות והתעללות הממסד בקשישים

.
בניסיון נוסף לעשות בדיוק את זה פנה באחרונה בזכות למשרד מבקר המדינה בבקשה שיחקור את טענותיו. בדיקת "הארץ" מעלה שהתפרץ לדלת פתוחה וכי דו"ח בנושא עומד להתפרסם בקרוב. בשורה אחת טובה יש בכל זאת לחסרי הישע: בעקבות פרשת נילמן גיבשו נציגי משרד הרווחה, האפוטרופוס הכללי והיועץ המשפטי לממשלה קריטריונים מהותיים להכרה בתאגיד אפוטרופסות, לרבות היעדר עבר פלילי וניסיון הצוות.

תגובת משרד המשפטים: "הטענה שאין בידי האפוטרופוס הכללי מידע לגבי החסויים שבפיקוחו אינה נכונה. כל צווי המינוי לאפוטרופוסים מועברים לאפוטרופוס הכללי על ידי בתי המשפט לענייני משפחה, ובימים אלה שוקדים צוותים משותפים על יצירת ממשק ממוחשב להעברת המידע באופן שוטף. ככלל, הפיקוח הוא פרטני ביחס לכל חסוי וחסוי, וכל תלונה נבדקת לגופה ומצויה בתיק הפיקוח. בעקבות דו"חות קודמים של מבקר המדינה שיפר האפוטרופוס הכללי את מערך הפיקוח, והדבר בא לידי ביטוי בשיפור ניכר בהיקף הדו"חות המוגשים ובקיצור משך הזמן לבדיקתם. האפוטרופוס הכללי רואה לנגד עיניו את טובת החסויים, וכתוצאה מפעילותו נדרשו אפוטרופוסים שלא מילאו תפקידם כיאות לתת על כך את הדין".

תגובת משרד הרווחה: "האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי מכנס ועדות אבחון בכל שלוש שנים, ועל פי צורך, לבחינת הצורך באפוטרופוס".

גיא סתיו, מנהל ש.פ.ר: "האפוטרופוס הכללי ערך ביקורת במקום במסגרת תפקידו ונציגו הגיש טיוטת ביקורת. התבקשנו להעביר תגובתנו, וזו תימסר בימים הקרובים. אני מניח כי כשיתקבלו תשובותינו ויתקיימו הידברויות הכל יסתדר".

קישורים: